ביקורת ספרותית על יומן חורף - ספריה לעם #672 מאת פול אוסטר

---

נראה לי שאם הספר הזה היתה יצירה של סופר אחר הייתי פשוט מדלג עליו וממשיך הלאה אבל מכיוון שאחרי הכל מדובר בספר של פול אוסטר ניסיתי (באמת שניסיתי) לחפש מה יש בו. מי שמכיר את חוות הדעת שאני בדרך כלל כותב על ספרים יודע שאני לא אוהב למתוח ביקורת שלילית על יצירה, לכן אולי לא הייתי צריך לבגוד בעקרון הזה שלי ולא לכתוב על הספר הזה אבל מכיוון שכבר נהגתי בו בשונה מספרים אחרים ואומר שלצד הקריאה גם כתבתי לעצמי כל מיני הערות שחשבתי שאחרי הכל יתרמו לי להבין אותו אני מבקש לשתף אתכם בהן ומקווה שיהיה לכם מעניין:

אתחיל בנקודת זכות אחת מהמעטות שנזקפות לזכותו של פול אוסטר בספר הזה: אני אוהב לקרוא את הספרים שלו, בדרך כלל אני מתחבר אל מה שהוא כותב כבר מהפעם הראשונה, מה (שכאמור) לא קרה לי עם הספר הזה, למרות שהוא יחסית קצר מהאחרים. לקח לי זמן לחזור אליו, אחרי שהנחתי אותו על מדף הספרים שלי לצד ספרים אחרים שלו. חזרתי אליו למעשה רק אחרי שהגעתי להבנה מה הפריע לי בו ואם ישנו בכל זאת שוני משאר הדברים שהוא כתב עד היום מהו ? נראה לי שבתמצית זה שאוסטר מביא את הדברים בהתקרבות של המצלמה אחד על אחד.

עוד משהו שונה מהספרים האחרים: ממתי הוא מקדיש ספר לעונה אחת? ואולי העונה בספר תהיה קרה אבל יהיו כמה קוראים שהוא יעשה להם חם בלב אבל למה פול אוסטר קרא לספר הזה "יומן חורף", האם צפויים ליצירה הזאת עוד כמה חלקים ובכך הוא מתכוון להיות סטרווינסקי של עולם הספרות?

אוסטר מספר על כל חייו מילדות עד לפרק החיים אותו הוא חי כיום, בצורה דיי אירונית מצאתי בו משהו שהזכיר לי את ה-"זיכרונות מהזונות העצובות ..." של גרסיה מארקס אבל עוד לפני זה מישהו יכול להבין את הצורך של אוסטר לחלוק חוויה על התגלות מינית ראשונה שהיתה לו? (אני שב ומזכיר לכם שבניגוד לחוות הדעת האחרות שלי חוות הדעת הזו מלאה בשאלות כי אלו נקודות שהעלתי תוך כדי קריאה בספר.) זה נראה כאילו כל אמן יודע בסתרי לבו שיש רגע בו הקהל שלו מצפה ממנו להתפשט - אני כבר יודע איך אתה נראה כמה אתה כבר יכול לאכזב אותי או להיפך כמה כבר הנוכחות שלך בחיים שלי יכולים לרגש אותי? אוסטר נותן את ההרגשה שבנקודה זו ובעוד כמה נקודות אחרות שהעלה על הכתב הוא כיוון את הכתיבה שלו דווקא לקוראות שמפנטזות אולי איך זה היה יכול להיות לחיות איתו (מישהו הזכיר את השיר של ריקי גל, "לגור איתו"?).

מי שיחפש בספר הזה של פול אוסטר סיפור פשוט לא ימצא אותו, כי הוא הכל פרט להוא בעצמו. הוא סוקר את הדירות שהיו לו במהלך חייו, הסקירה הזאת שדומה יותר להצהרת הון משעממת הזכירה לי את ג'ורג' פרק שדווקא בספר כמו "החיים - הוראות שימוש" כהרגלו מעובדות יבשות ידע ליצור משהו מעניין, והוא הקדיש לפחות את החלק הראשון של הספר לתיאורים מיניים כאילו בניסיון להתחבר לאופנה של "חמישים גוונים של אפור". כשהוא מגיע לדירה העשירית, בתקופה שלדבריו היתה אחת הקשות בחייו, בה חי בפאריז עם מישהי שאהבה לנגן בפסנתר, חשתי במה שמאיר אריאל ז"ל מספר בשיר שלו "דומם בין זוג נאהבים". כן, אנחנו, הקוראים דיי דומים בספר הזה. האמת שאפילו קשה לנו להניע את הדמיון אלא עם יש פה ושם עובדות שמהיכרות של יצירות של אמנים אחרים שהטיבו לתאר אותן אנחנו פחות או יותר יכולים לתאר לעצמנו מה עבר שם.

הספר דיי דומה למה שאוסטר כבר כתב "מהיד אל הפה", לפחות בזה שהוא נותן לקוראים הרגשה שהיש לו עוד משקעים מהעבר. הייתי אומר שכמי שהחל את דרכו כסופר צללים, למעט הספר "המצאת הבדידות" בשאר הספרים הוא הוא דיי הצליח לטשטש את "העקבות" האלה. אפילו העטיפה דיי דומה. אז מה שונה? לוא לפחות בכדי ליצור ספר מעניין יותר היה לו כותרת משנה, אם כבר לאמץ חלקים מיצירות של אמנים אחרים, משפט כמו של שלמה ארצי - "היא לא יודעת מה עובר עליי".

לולא היה זה ספר של פול אוסטר הייתי אומר שבספר הזה הסופר איבד את שלו אבל אני מאמין שאנחנו עוד נגלה מה היתה הכוונה שלו מאחורי כתיבת ספר כזה. בינתיים אני לא יכול למנוע מעצמי לעלות את המחשבה: אם עורך ספרותי הוא במובן מסויים כמו ש.ג. אז אולי הוא נרדם בשמירה ואולי אוסטר הוא בכלל מבין הסופרים שכבר לא מטילים דופי במה שהם כותבים ולהבדיל עם כל הצער שבכך כמו שמגיע הזמן שגם אוכל שאוהבים זורקים בחוות הדעת הזאת לא הסתרתי את כל מה שהיה לי לומר, גם אם זה יגרום לכמה, לא באשמתי, לוותר על הקריאה בו.

קישור לגירסה האלקטרונית של הספר ופרק ראשון ממנו

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על יומן חורף - ספריה לעם #672