ביקורת ספרותית על יומן חורף - ספריה לעם #672 מאת פול אוסטר
ספר טוב

---

לפני כמה שנים הייתי בפסטיבל הסופרים הבין לאומי במשכנות שאננים, כן אני יודע שהזכרתי את זה כנראה יותר מפעם אחת בביקורות שכתבתי פה, אבל בעצם מי זוכר מה כתבתי (ומי שזוכר, זה יצר מעין קירבה – כמו משפחה, בה הסיפורים חוזרים על עצמם). הלכתי למפגש של פול אוסטר ודוד גרוסמן, הגעתי מוקדם ישבתי בשורה השניה מיד לאחר שורת הכיסאות השמורים. כשבאולם התמלא ישבו מולי שתי יפיפיות, אמריקאיות, אחת מבוגרת ממני בכעשר שנים, והשניה צעירה בכ עשר שנים, הן ישבו זו לצד זו וקישקשו עד שיתחיל הערב. חשבתי שהן אם ובת. אח"כ הגיע צלם והחל לצלם אותן. כאוסטר נשאל במהלך הערב על היצירה, והתהליך, הוא הזכיר שסירי אישתו האהובה, סופרת בעצמה, היא הקוראת הראשונה שלו, והיא לועגת לו מפעם לפעם "שימציא לו איזה אישה מושלמת – כמו בספריו" כשאמר זאת חייך לעברה, והיא חייכה אליו, מהמקום בו ישבתי הרגשתי את השדה המגנטי השורר בין הבמה לשורה לפניי. היפה ארוכת הצואר בשורה לפני הייתה סירי הוסטווד רעייתו. למחרת במפגש בין ניקול קראוס לאהרון אפלפלד, הבנתי מי היתה הצעירה שישבה לצידה של סירי. לאורך הממוואר הקצר שכתב אוסטר אהבתו לסירי שזורה כחוט לאורך המילים, אהבה יפה, והדדית. הספר כתוב בצורה שמאוד מקרבת את הקורא לכותב, מאפשר הצצה אינטימית וכנה לעולמו ולזכרונותיו. הממואר כתוב באופן שמאפשר לקורא למצוא נקודות להזדהות עם הכותב.
במהלך גיל ההתבגרות והצבא הייתה לי חברה עם יצר להרס עצמי, גם לפול הייתה כזו (אפילו שתיים). היו לי לא מעט פרשיות ומפגשים בין נפשות וגופים, לפעמים ללילה לפעמים למספר ימים גם לפול היו כאלה... היו לי חוויות בהם כמעט נפחתי את נשמתי, כך גם היו לפול. הייתי מבולבל ואבוד בכל הנוגע בחיי אהבה ולא ידעתי, עד שפגשתי את אשתי, ואז ידעתי. כמה שידעתי, ידעתי עד כדי כך שחששתי, הבנתי שברגע שזה מתחיל, כל האחר נגמר, האם אני מוכן? ברור שמוכן, דבר כזה קורה לך פעם בחיים. סיפור האהבה בין פול לסירי, משום כך נשמע לך מוכר, לאחר כול הכישלונות בענייני הלב, כל הסתמיות בחיי ההוללות הסטודנטיאלים, פתאום הדבר האמתי...
אמתי, כך שכל דבר הוא אמתי, ולא מה שרצית שיהיה.
פול כותב ממואר, רק הוא יכול לכתוב ממואר כזה, באופן כזה, באופן שבו אתה מוצא את עצמך כל כך הרבה פעמיים בהגיגיו (אז למה לעזעזל אני לא סופר כזה מוכשר :-)). רשימת ההגיגים שלו כל אחד אחר היה מעז לעלות על הכתב הייתי מפהק וממלמל "מעניין לי את ה ..." אבל לא כשפול אוסטר כותב זאת. הספר יענג כל מי שמכיר ומוקיר את יצירותיו של פול בנג'מין אוסטר. כבר כתבתי בעבר שספריו של פול אוסטר מזכירים לי האחר את השני, כך שאני יכול לזהות טקסטים שלו במבחן "פפסי" שכזה, אז הממוואר הזה מאפשר לקרוא אוסטר קצת אחרת.

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על יומן חורף - ספריה לעם #672