ביקורת ספרותית על סיפור זמנים עברו - מועדון קוראי מעריב מאת אריס פאקינוס

---

בסביבות גיל העשרה שלי הערצתי את יהודה פוליקר, מאוד אהבתי את להקת "בנזין" שהוא כידוע היה חבר בה והריבים שהיו לי עם איציק, אחי שהעדיף את "תיסלם" הזכירו במשהו את אותם ריבים שהיו בין מעריצי אלביס פרסלי לקליף ריצ'ארד. כשפוליקר התחיל מאוחר יותר בקריירת סולו ושר שירים ביוונית אני לא הבנתי איך הוא הגיע לזה אבל כמו שתבינו בהמשך דבריי מה שלא עושה השכל עושה הזמן.

אתם מכירים את הספרים גדולי המימדים שמייחסים לתקופת האבות ומראים בסרטים שמגוללים סיפורי אגדות כדוגמאת "הארי פוטר"? נעזוב את זה שהספר מציג מקבץ של סיפורים שאירעו בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השניה, אז מי שיקרא את "סיפור זמנים עברו" מובטח לו שיחוש בזכות העלילה שבו שכאילו מדובר באחד הספרים שברוח הימים שלנו מיזערו אותו לפורמט כאחד הספרים, אבל אל יטעה כי ספר מיוחד זה דומה לאחרים.

אריס פאיקנוס, סופר ממוצא יווני העלה על הכתב בספר זה קונספט סיפורים על חייהם של הסבא והסבתא שלו שעברו את גיל המאה והלכו לעולמם, וזה סמלי ומרגש בעיניי שמצאתי את הספר הזה דווקא עכשיו אחרי שמכרתי חלק מהספרים שהיו בספריה של סבא וסבתא שלי שאף הם הלכו לעולמם (יהי זכרם ברוך). הסיפורים מוצגים לקורא כדרכן של אגדות ואני יודע שזה היה מרגש את סבא שלי. הוא בצעירותו זכה בפרס ראשון בדיקלום בעל-פה של "הזאב והעורב" (עד כמה שזכור לי) ועובדה מרגשת שגם בתקופת חייו האחרונה, כשהוא כבר התחיל לאבד את זכרונו מדמנציה היינו יושבים ביחד, באותן פגישות שהלכו והתמעטו (מי שאינו יודע דמנציה אומר שכחה, ומי שסובל ממנה כאילו בעת ובעונה אחת נוכח ולא נוכח במקום שהוא נמצא בו) והוא היה מזכיר לי העניין הזה. זה היה כסוג של הפגנת כוח עבורו.

כמה חבל שאין לספר פרקים והוא ערוך לכמה חלקים כשכל חלק ממוספר למספר הסיפורים שבו, כי לוא היו נותנים שמות לפרקים היה אפשר לחזור ולקרוא שוב סיפורים מסויימים. ישנה חזרה מכוונת על פסקאות מסויימות, זה יכול להפריע לרצף הקריאה אבל מי שיקרא את הספר יבין עם הזמן שהם בכוונה על מנת לתת את ההרגשה כאילו הסופר כדרכם של חיים הבין דברים בדיעבד תוך כדי העבודה על הספר או שהראיה האחרת שלו על אותו סיפור נובעת ככל הנראה בזכות עדות של מישהו מבני משפחתו שהביא זווית משלו לעניין. בשורה התחתונה הספר הזה שונה, לפחות מספרי הסיפורים האלה שאני מכיר. הספר הזה גורם להערצה ואני בטוח שכמה מכם יקראו אותו בהרגשה שהלוואי והיה לנו את הכוח הזה לתעד בדרך כזאת את סיפור חייהם של אבות אבותינו.

אם אתם מאלו שאוהבים לקרוא ספרים מתוך תחושה שאתם שומעים את הצלילים שבהם אז אין ספק שתרגישו במוסיקה בספר הזה, ובנקודה זו אני שב אל יהודה פוליקר, הוא הופיע השנה ביום העצמאות בטיילת בקרית ים וכלל בהופעה המרשימה שלו גם מהרפרטואר היווני, הפעם ממש התענגתי עליהם (לא סתם הלכתי מאוחר יותר ורכשתי כמה דיסקים מהדיסקוגרפיה שלו). תקראו את הספר הזה ותקשיבו לשירים ("בוקר יום ראשון", "אלקו" ועוד ...) ותגלו בזכותו את הקסם שלהם, כנראה שהוא לא סתם כולל אותו ברשימת הספרים המומלצים שלו כספר שלדבריו החזיר אותו לשורשים שמעולם לא הכיר. אני לא יכול לסיים את דבריי בלי לומר "יאסו יהודה".

הנה כאן הרשימה המלאה של הספרים המומלצים בעיניי יהודה פוליקר

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על סיפור זמנים עברו - מועדון קוראי מעריב