ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 3 ביולי, 2014
ע"י חמדת
ע"י חמדת
ראיתי את הספר בספריה על מדף ספרי העיון החדשים. קראתי את הדברים בכריכה האחורנית והסתקרנתי,אולי הספר והמחברת יאירו בפני תובנות רגשיות ואנליטיות בכל מה שקשור לאבל ,למותה של אמי לפני 5 שנים .
ובכן אכזבה גדולה .אפשר לאמר שזהו מעין ספר הדרכה לכל מה שקשור סביב מוות של בן משפחה .החל מדברים טכניים כיצד להתנהל בעת קבלת ידיעה על המוות ברובד השכלי המחשבתי , הרגשי והגופני ,זה שמודיע וזה המקבל ,וגמור במחשבות ובתהיות כיצד להתמודד עם המוות והאובדן כמו :איך לחגוג את הפסח הראשון בלעדיו, מה עושים ביום השנה וביום ההולדת, מה משמעות הטקסים והמנהגים בימי האבל, מה קורה בעבודה, בבית הספר או בגן הילדים, וכיצד לנהוג ביום המשפחה? איך יוצרים זוגיות חדשה לאחר התאלמנות? האם מחלקים בגדים וחפצים של המת או שומרים ועד מתי ומה בכלל שומרים ,ועוד ועוד מיני עצות ,הנחיות ומחשבות ...
אחרי כמה עמודי קריאה ההרגשה הייתה שמישהו מצא לנכון להוציא "שולחן ערוך" -עבור החילוניים,בבחינת עשה ואל תעשה , מקובל ,רצוי ,"עומד בשיפוט ההגיוני" -כמה זמן להתאבל ,ועוד שאלות ואופן התנהגויות סביב אבל אישי.
אני לא מצאתי בספר שום הערה והארה שלא ידעתי ולא הכרתי ולא הרגשתי בנושא .מבין כל התובנות המעשיות ,המחברת ראתה לנכון להקדיש תתי -פרק בשם "מחשבות " שזה אמור להיות מעין כתיבת מחשבה רגשית זורמת שאולי אולי שם היא "גרדה" והתקרבה לפצע הפתוח ולכאב הגדול. מצופה היה ממי שהנה בהכשרתה מנהלת מרכז לאומי להשתלות במשרד הבריאות ומנחה קבוצות למשפחות שכולות - לכתוב תובנות יותר מעמיקות.
צר לי- התאכזבתי ולא מצאתי תשובות ותובנות רגשיות ושכליות מול פצעי הממשיך לדמם געגועים וחור שחור שאין לו עומק וסוף .
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שין שין
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
חבל שהספר כל כך רדוד ומאכזב.
בהחלט יש מקום לספרות מעמיקה ואיכותית בנושא כל כך חשוב. ליבי איתך, מקווה שהזמן יעשה את שלו, עד כמה שאפשר, ושתימצאי נחמה מסוימת בילדים, בנכדים ובעולם המופלא שסביבך.
|
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
האמת לאמיתה חמדת שאני לא מרגישה מחוברת למנהגים הללו. שאמורים להיות שלי.
כולנו מכירים אותם מפה ומשם אבל לצערי כל הטקס סביב זה
קשור למנהגים שלא קשורים באם אני אוהבת אותם או לא !הם פשוט שם. מצופים מאיתנו להמשיך גחלת.( יכול להיות שהסיבה היא העניין הדתי ) מקווה שתצליחי להתגבר על הגעגוע האינסופי שרק זמן יצליח לרכך. |
|
|
חמדת
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
נעמה 37-יקירתי - תודה רבה על עזרתך .קראתי את המאמר .ואנסה למצוא את הספר .
|
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
לי היתה מרצה מעוררת השראה בשם דוקטור רות מלכינסון שהעבירה קורס על טיפול בהתמודדות עם טראומה ואבל
מצרפת לך רפרור לספר שכתבה על המודל הדו מסלולי של האבל. http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2852 |
17 הקוראים שאהבו את הביקורת
