ביקורת ספרותית על מסע אל ים הנהר מאת אווה איבוטסון
ספר מעולה

---

אני לא יודע אם לכעוס או לשמוח על שאף אחד לא הקדים אותי בכתיבת ביקורת על הספר האהוב הזה.

לכעוס, כי זה ספר מענג, פשוט מענג: מזן ספרי הילדים שאין ספר מבוגרים שמצליח לחקות את הפשטות שלהם. בדיוק כמו שאין ולא יכול להיות ספר למבוגרים שיהיה כל כך מושלם כמו "משהו אחר", "אריה הספריה" ו"דרקון אין דבר כזה" (הידד לספריית פיג'מה!)

לשמוח, כי כשאני רואה חמישים ביקורות על ספר שאהבתי, אני אפילו לא טורח לכתוב, כי אפילו אם אוסיף תובנה מבריקה כלשהי, מי בכלל יחזיק מעמד ויגיע עד אליה?

בכל אופן, מאיה הגיבורה היא לכאורה הדמות הקלאסית של ספרי ילדים מהדור הישן: יתומה יפהפיה ורגישה שמגיעה אל קרובים אנטיפתיים וסובלת הטרדות מצד התאומות המטומטמות שלהם, אבל אל דאגה, לפחות שלושה גברברים אביריים יתייצבו לעזרתה, וגם קצת אקשן ואינדיאנים וירושה מעורבים בסיפור.
אבל, לא: אין שמץ זיוף בסיפור. אתה פשוט קורא אותו בנשימה אחת, ונדמה לך שהכרת את הדמויות מאז ומתמיד (טוב, קראתי את זה בספריית בית הספר בכיתה ג', כשהברזתי משיעור. פחדתי שיתפסו אותי ולכן ישבתי באיזו פינה חשוכה נסתרת, והספר היה הדבר הכי מוחשי בסביבה. כשסיימתי והרמתי עיניים, אני מבטיח לכם שהייתי מוכן נפשית לראות לפני את פינלי. היו לי ערמות של דברים לומר לו. למורה מיכל קורטיק דווקא לא היה לי מה להגיד. וככה קיבלתי את הערת המשמעת הראשונה שלי. הנה לכם ספר ששווה להיענש בשבילו - איך הייתי מרגיש אם היו תופסים אותי קורא את "ג'ינג'י"?)

הספר הזה מדויק להפליא, איכשהו הוא באמת מצליח להישמע כאילו מבעד לקולה של ילדה מאוד כנה בת עשר. הסוף טוב - באגדות תמיד הסוף טוב - אבל ממש לא צפוי ולא דביק. אפשר להשאיר את הממחטות בבית.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על מסע אל ים הנהר