ביקורת ספרותית על מסע אל ים הנהר מאת אווה איבוטסון
ספר מעולה

---

מאיה פילדינג היא יתומה, הלומדת באחד מבתי הספר הטובים בלונדון – 'האקדמיה לגבירות צעירות'. היא ילדה חכמה וסקרנית, אוהבת לקרוא וללמוד, ושומרת על רוח אופטימית מעוררת השראה. שנתיים לאחר מותם של הוריה בתאונת רכבת, האפוטרופוס שלה עולה על עקבותיהם של קרוביה שהיגרו מאנגליה, בני משפחת קרטר, והם מוכנים לקחתה לביתם. אלא שמסתבר שמר קרטר הוא בעל מטע גומי, ויש להם בית על נהר האמזונס בברזיל. בהגיעה לברזיל נכונה למאיה אכזבה. קרובי משפחתה מתגלים כאנשים לא נחמדים בעליל, ושתי התאומות בנות גילה לא ממש מחבבות אותה, אם נסתפק בלשון המעטה. בני משפחת קרטר אמנם חיים בג'ונגל, אך הם מאמינים שהאוכל המקומי מלא חיידקים, ש"האינדיאנים מטונפים", ושבאופן כללי כדי לשרוד "עלינו להרחיק מעלינו את הג'ונגל". מאיה, לעומתם, נרגשת מכל דבר חדש, וכמהה להכיר את העולם שמסביבה ולהבינו על כל היבטיו. התקווה מתעוררת בזכות העלמה מינטון, האומנת החדשה שנשכרה לדאוג לחינוכן של הבנות, שמבינה היטב ללבה של מאיה. יש לה ארגז "דומה למערה של אלאדין" – ארגז-אוצר מלא ספרים נפלאים, שמאיה נעזרת בהם כדי ללמוד על העולם החדש שאליו נקלעה. למעשה, הלמידה של מאיה היא עצמאית ואישית, והעלמה מינטון (מינטי) משמשת מעין חונכת ומתווכת, שנמצאת שם בשבילה כדי לעזור לה ללמוד את מה שמעניין אותה. את רוב הדברים לומדת מאיה מהאינדיאנים המקומיים, ובעצם מכל אדם שהיא נפגשת עמו בדרכה. מעבר לעניין הלימודי יש כאן עלילה מרתקת ומותחת, הכוללת היעלמות מסתורית, להקת שחקנים נודדים ועוד. מכאן מתפתח סיפור מרגש ומפתיע, שבו מאיה – ואנחנו איתה – יוצאים ללב הג'ונגל והופכים לאט לאט לחוקרי טבע ומגלי ארצות של ממש.
(הביקורת הזו היא חלק ממאמר שפורסם בזמנו במגזין הפנקס לספרות ילדים: http://ha-pinkas.co.il/?p=11033)

» ביקורות נוספות של ספרים שענת
» ביקורות נוספות על מסע אל ים הנהר