ביקורת ספרותית על הסקוטלנד יארד מאת אלכס גרסיאן
ספר לא משהו

---

בשבילי, ספר מתח טוב, זה כמו רשימת קניות שכל המוצרים בה נמצאו בחנות ונקנו. הבה נראה אם גם בספר 'סקוטלנד יארד'- מוטיב זה קיים:

1. יש גופות? ועוד איך שכן. יותר מדי לטעמי. אני כבר יכול לדמיין את הכרוז צועק בקול גדול: "שימו לב קונים נכבדים! שימו לב! בסמוך למדור הפירות והירקות, נמצא מדור הגופות. אני קורא לכם לבוא לשם ולקנות כמה גופות שיתחשק לכם. ואל תדאגו, קונים יקרים, יש מבצע מכירת חיסול- 2+1. קונים 2 גופות שבמבצע ומקבלים אחת במתנה!
אני חוזר ואומר: בסמוך למדור הפירות והירקות, נמצא מדור הגופות. אני קורא לכם לבוא לשם ולקנות כמה גופות שיתחשק לכם. ואל תדאגו, קונים יקרים, יש מבצע מכירת חיסול- 2+1. קונים 2 גופות שבמבצע ומקבלים אחת במתנה!
מהרו עכשיו. לפני שהגופות יאזלו"
וזה לא הכל. לאחר מכן הוא מתחיל לפרט:
"גופתו של שוטר בדימוס, כבן 39, כנראה חי חיי רווקות ונטולי מין (את זה אפשר לראות לפי צורת איבר מינו) אשר נרצח על ידי רוצח סדרתי בעזרת סכין קצבים- רק ב- 1.99"(את התשע בסוף הוא מבליט כמו שכל הכרוזים האלו מבליטים)
אני חושב שאין עוד צורך פרט עוד. כנראה שכבר הבנתם לבד וזה הספיק לכם לגמרי.
2. ויש תעלומות רצח? אכן כן. לא סתם כתבתי 'תעלומות' ולא 'תעלומה'. יש כמה. ושוב, יותר מדי לטעמי.
מכירת חיסול!!!
3. יש שוטרים ובלשים? בטח. קוראים להם: 'הסקוטלנד יארד' אלא מה?
יאללה, מכירת חיסול. (דרך אגב, אחד כבר חוסל על ההתחלה...)
4. יש תקציר מעלף? מובן שכן. התקצירים *תמיד מעלפים*
5. יש כריכה יפה? ברור! כריכה שפשוט צועקת: 'הי בחור, אתה זה ששם, קנה אותי!!!
אני מבקשת!'
6. יש לפחות תשבוחת אחת? כן, כן. ועוד איזו תשבוחת...
אז יחד עם הכריכה היפה והמסתורית שפשוט דורשת שאקנה את הספר, התקציר המלהיב שגם דורש שאקנה אותו, תשבוחות משבחות, ואולי גם בגלל הקול המעצבן שבראשי- לקחתי את הספר.
מה לעשות? לא היתה לי ברירה.
ואחרון חביב, מספר 7: יש סוף מפתיע?
וואו. באמת שאינני יודע. בקושי הספקתי לצלוח את עמוד 100. ולמה נראה לכם שבכלל אצליח לשרוד עד עמוד 430 רק כדי לענות על הסעיף אם יש לו סוף מפתיע??
אז הסוף המפתיע הוא המרכיב שחסר ברשימה. או ליתר דיוק: זה שלא הצלחתי להגיע אליו.
וכשלא מצליחים להגיע לסוף... ובכן, כל הרשימה מיד הולכת לעזאזל.

הביקורת הזו היא מיועדת בעצם לכל ספרי המתח הבינוניים ומטה שקראתי. פשוט רק עכשיו, אחרי הקריאה ב'הסקוטלנד יארד', הביקורת הזו נולדה במוחי.
ואת האמת, אני די מסתייג מספרי מתח. איני אוהב את צורת הכתיבה שלהם. איני אוהב את תוכנם. לא מתחבר לז'אנר הזה. מלבד אולי כמה ספרים בודדים (בין הבולטים שבהם: 'צופן דה וינצ'י' ו- 'חשוב על מספר') כל ספרי המתח שקראתי הם- וסליחה על הביטוי- בזבוז שלם של זמן.

לסיכום, ברצוני להצהיר הצהרה: אני אדם שאוהב ונוהג למחזר באופן קבוע. אני ממחזר הכל: בקבוקים, ניירות, שקיות, סוללות, זכוכיות ועוד. הכל למען הסביבה.
הייתי אומר לכם בשמחה שצריך ללכת עכשיו ומיד למיחזורית הקרובה לביתכם ולמחזר את 'הסקוטלנד יארד' ועוד אלפי ספרי מתח בינוניים שכמוהו. אבל נראה שאלכס גרסיאן עשה את העבודה השחורה ומחזר אותו במקומי.
ולמען האמת, זו לא כל כך בעיה לעשות את זה. כל שעליו לעשות הוא להצטייד בהמצאה חדישה ומבריקה למדי של שונרא החתול ( קוראים לזה 'המחוללרלן'. וככה מבטאים את זה: ה-מ-חו-ל-לר-לן. כל הזכויות שמורות לשונרא), להקליד למחוללרלן את מילות המפתח, ללחוץ על מקש "התחל חירטוט" (או "התחל מיחזור"), לקחת את רשימת הקניות של אשתו, ללכת לקניות וכשהוא יחזור (אם הוא יחזור), הוא צריך ללחוץ על מקש: "סיים חירטוט (ומיחזור) ותן לי את רב המכר הבא" ובתוך שניות נפלט ספר ערוך כרוך דרוך ובמקרה של עומס יתר על המחוללרלן אז קצת חרוך, ולחכות שצ'רלס דיקנס וארתור קונן דויל יואילו בטובם לעלות מתוך קבריהם ולמחוא כפיים...

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על הסקוטלנד יארד