ביקורת ספרותית על היטלר - מסע אל שורשי הרשע מאת רון רוזנבאום
ספר בסדר

---

שמו של הספר באנגלית הוא Explaining Hitler. תארו לעצמכם כיצד זה יישמע בעברית: "להסביר/מסבירים את היטלר." נשמע נוראי, והסירוב לשמור על שם הספר המקורי מובן, שכן 'הסברה' מובילה לתירוץ מעשי הנבלה של חלאת האדם הנידונה, ומשם להבנתה והבעת רחמים כלפיה. את הספר הזה מצאתי במקרה, אחרי שסיימתי לקרוא ספר המביא בקיצור נמרץ את תולדות מלחמת העולם השנייה. לא חיפשתי הסבר לרשע - הסבר ותירוץ כמוהו כמעשה הרשע עצמו - אבל סיקרן אותי מה אומרים אלו שמעיזים להתחקות אחרי שורשיו, התחקות שבשורה התחתונה היא חסרת כל ערך. מדוע היא חסרת כל ערך? מכיוון שהתופעה של היטלר לא זקוקה לשום ניתוח, היא ברורה כשמש: היטלר בחר להיות רשע, ובכך הוא לא שונה מצוררים אחרים שקמו לעם היהודי או לאנושות, שבחרו להיות רשעים, וההשגחה הביאה אותם למקום שהביאה אותם (כדי להעמיד את היהודים במקומם, לבל יסורו ממצוות הא-ל, כמסתבר). אני מסרב בתוקף לקבל את המחשבה המובאת בספר שהיטלר חורג מן המסגרת של הרשע, ומהווה רוע קיצוני ביותר. לא ולא. הנסיון לחשוב שהיטלר הוא 'רשע מיוחד', או לחילופין שרשעותו נבעה מגורמים פסיכולוגיים (אב מכה; דם יהודי שזרם בעורקיו והעביר אותו על דעתו; אחיינית שהתאהבה ביהודי) או מזרמים היסטוריים תת-קרקעיים (הנצרות; התרבות הגרמנית) - היא התעלמות מהסיבה הפשוטה ביותר שהיטלר הפך להיטלר - בחירה חופשית להיות רשע.
הפשע הראשון בהיסטוריה שבין אדם לחבירו היה רצח הבל על-ידי קין. אם היינו מנסים להסביר את קין, היה בידינו לדוג אלף ואחת סיבות למעשה הנבלה שעשה ולטפול את האשמה באחרים, לדוגמה: הבל אשם בכך שהתנשא על אחיו והביא מנחה משובחת יותר לה'; אלוקים אשם בכך שקיבל את מנחתו של הבל ולא של קין, ובכך עורר את קנאתו (אבוי!) של האח האומלל; וכהנה וכהנה. אולם אנחנו לא עושים את זה, והרשע של קין הוא ברור ושורשיו אינם מעניינים אותנו כהוא זה, כי רֶשע הוא רֶשע הוא רֶשע. הבחירה החופשית של האדם נתונה לו תמיד ובכל עת (כפי שמובא למשל בספרו של ויקטור פרנקל, "האדם מחפש משמעות", עליו כתבתי ביקורת לפני יומיים) - ולכן, אם האדם בוחר ברשע, שוב לא מעניינות אותנו הנסיבות החיצוניות או הפנימיות לכך.
אבל מעבר לנקודה בסיסית זו שמתמיהה מאד את הספר ואת כוונת חבר המרעים שעוסקים יומם וליל להסביר את היטלר - ישנה לדעתי תימה נוספת על הספר. מדוע אין המחבר משווה את היטלר לעמלקים, לבלעם בן בעור, להמן הרשע ולשאר צוררים בהיסטוריה, שחרתו על דגלם להשמיד את העם היהודי? מדוע היטלר זוכה לכזאת זכות להיות מוסבר? זכות להיות מנותח ומוצדק כדי לנסות להבין משהו שמובן גם ככה?
---אזהרה: להלן חפירות נוסח מפזר הערפל---
לדעתי הסיבה לכל אלו נעוצה בדפקט רציני בתרבות המערבית והחילונית (הרבה מ'מסבירי' היטלר הם יהודיים חילוניים, כיהודה באואר וג'ורג' סטיינר הזוועתי), והיא טשטוש הגבולות הכרוני שבו הם חיים בלא-מודע. זהו טשטוש גבולות בין הרשע ובין הצדק, בין רצונותיו הנמוכים של הגוף ובין רצונותיה הגבוהים של הנשמה, בין השאיפות ליצור תרבות שקרית שמטרתה חיי הגוף, ובין תרבות אמיתית שמטרתה קידוש חיי הנצח הרוחניים. בעצם, אם מתעמקים בדבר, מסבירי היטלר והיטלר עצמו נמצאים באותו צד של המתרס, ואילו היהודים (שבוחרים להיות נאמנים למסורת עתיקת היומין) נמצאים מהצד השני. לכן, כאשר לפתע מתוך הצד החילוני והמערבי של המתרס מתעורר לו מחולל שואה כהיטלר (והרי גרמניה הייתה בירת תרבות ההשכלה, אור לגויים), מוכרחים לחפש דרך לתרץ ולהסביר ולומר שזו היא תופעה יוצאת-דופן של רשע ושהיא לא נוגעת מעיקרה לתרבות המערבית (ואולי, כמו שסטיינר מציע - היהודים עצמם אשמים בכך שהיטלר קם להשחיתם). אבל מתחת לים ההסברים, גועשת לה שנאה עמוקה ובלתי-מודעת ליהדות (ואולי אף למייצגיה העתיקים - האורתודוקסיים של ימינו), וההסברים והנסיון להרחיק את היטלר כאיזה ראש ולענה של התרבות המערבית - לא תציל אותם. תרבות הגוף היא עדיין, ככלות הכל, שורש פורה ראש ולענה...
והמלחמה בין היהדות האמיתית ובין הכפירה בא-ל וקידוש הגוף תמשיך בכל עוזה, ומי יודע אם לא ממתין לו איזה היטלר חדש באופק, להוותנו, בגלל - לדוגמה - אותם הסברים וחוסר יכולת של רבים להביט בבבואה ולומר: "אנחנו אלו שיצרנו אותו, בסופו של דבר."
(דירוג הספר: 0 על הכוונה הרעה, 3 על שלל המידע המעניין)

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על היטלר - מסע אל שורשי הרשע