אי שם בילדותי חלמתי להיות ארכיאולוגית, אהבתי לחפש מטמונות בחולות, חלמתי שיקנו לי מגלה מתכות כמו שהיו למבוגרים שהסתובבו בחווף כשכולם כבר פרשו לביתם, רציתי למצוא עצמות של אנשים שנקברו לפני אלפי שנים ורציתי להיות זו שתגלה תגלית שלא האמינו שיגלו אותה. הספר הזה החזיר אותי לימים האלה.
מס' חברות היי טק נכנסות לתחרות מטורפת על פיתוח מכשיר מהפכני - מכשיר שיצליח לראות דרך קירות, פשוטו כמשמעו. בין החברות המשתתפות נמצאת גם חברה ישראלית שתעשה הכל בשביל לזכות בתחרות ולייצא את המוצר שלה. האחראי על הצלחת המוצר הינו מרדכי, עובד בחברת 'רדאר אימג'ינג' המשתתפת בתחרות. מרדכי מתחיל לספר את סיפורו ולאט לאט שואב אותנו למרוץ מטורף שבו הוא ואנחנו נפגשים עם אנשים שונים מעניינים במיוחד שסוחפים אותנו אל תוך המרוץ. בניסיון לבנות את המוצר הטוב ביותר הם מנסים את שלל האמצעים (בין אם הם כשירים ובין אם לא כל כך) תוך כדי ניסיון הפלת היריבים, ניסיון לראות מהו המוצר שהעמידו וטיבו וניסיון להבין כיצד הם יגרמו למוצר שלהם להיות הטוב ביותר.
במהלך הסיפור אנו מתוודעים לעוד שני מישורים שלו. המישור הראשון הוא מישורו של הבן של מרדכי - אריק. אריק הוא סטודנט לארכיאולוגיה הלומד אצל אחד הדוקטורנטים והפרופסורים המוכרים בארץ, ד"ר דקל. שני הסיפורים נשזרים בבת אחת כאשר החברה של מרדכי נעזרת בד"ר דקל לצורך בדיקת מכשיר של החברה הגרמנית המתחרה איתם בעזרה בביצוע פרוייקט חפירה ייחודי באזור ים המלח, שוב לצורך הבנה כמה המכשיר של היריב טוב. מה שהם לא יודעים שבעזרת המכשיר של הגרמנים הם נפתחים לעולם ארכיאולוגי קסום בו הם מוצאים ממצאים מדהימים שהיו קבורים עמוק עמוק מתחת לסלעים 2000 שנים ארוכות. וכאן אנו עוברים למתווה השלישי בספר והוא הסיפור הקדום שנותן לנו את נקודת המבט של האנשים שחיו לפני 2000 שנה בכת האיסיים, מתקופת בית שני. כאן אנו מגלים מה קרה שם לפני זמן כה רב וכיצד הגיעו הממצאים הללו למקום שהם הגיעו אליו.
הספר סוחף ומהנה לקריאה ולגילוי במיוחד במישור הארכיאולוגי יותר ולא ההיי-טקי. אנו רואים שגם פרופסורים טועים כאשר זה מגיע להשערות של ממצאים. שאף על פי מה שאנו חושבים שברור שזה מה שנגלה לעיננו לא קרה כלל וכלל כפי ששיערנו. לי הפריע דבר אחד והוא חוסר ההפרדה בין סיפורו של אריק הבן הארכיאולוג למרדכי האבא ההייטקיסט - אין הפרדה מבחינת ההעברת שרביט הדיבור מאחד לאחר, יש צורך להבין זאת לפי ההקשר כשקוראים, היה עוזר למשל אם היו שמים מתחת למס' הפרק את השם וכך המוח היה יודע לקשר מי הדובר בפרק. היה קל לעשות את המעבר לסיפור הקדום מכיוון שהפונט היה שונה, אך לא כך היה הדבר בשני הדוברים האחרים.
בכריכה מאחור כתוב שהסיפורים מביאים לבסוף לנקודת מפגש מפתיעה ושאירועי העבר והווה בספר יש להם השפעה גורלית על העתיד - אני לא הופתעתי מאוד בספר, יכולתי לנחש מה יגיע הלאה גם כשהסופר ניסה ליצור מתח זה לא קרה באופן מובהק, נכון שאמרתי שהספר סוחף כי זה באמת כך, כיף לקרוא ולראות מה קורה בהמשך במיוחד כשמדובר בספר שמשלב בתוכו ארכיאולוגיה אבל אין בסופו של דבר מפתיע ומטורף ובטח שלא השפעה מטורפת על העתיד.
אבל... כיף לקרוא ואני ממליצה לכם!















