ביקורת ספרותית על אנדיורנס (2013) מאת אלפרד לנסינג
ספר טוב

---

על סיפור המשלחת של ארנסט שקלטון שמעתי השנה בחודש ינואר, במסגרת סדרת הרצאות שנכחתי בה. המשלחת יצאה בשנת 1914 במטרה שאפתנית לחצות את יבשת אנארקטיקה ברגל, ונתקעה בקרחון גדול. עשרים ושמונת חברי המשלחת נתקעו בקרחון, במקום מבודד, ראו כיצד האונייה טובעת, ויצאו למסע שאפתני להצלת החיים שלהם. לא ממש הקשבתי להרצאה. שבועיים קודם לכן היינו נצורים במשך שתי יממות ויותר, בלי חשמל או אמצעי חימום אחר, בלי מים, ובלי קווי תקשורת. לא יכולתי לשמוע על שלג, או על התמודדות עם קור ועם ניתוק. נכון שזה לא דומה, אבל היה לי די והותר משלי, תודה. כן עניינה אותי שאלה טכנית בדבר אמצעי הניווט שהיו קיימים לפני מאה שנה, כי כזאת אני. מספרים לי סיפורי מנהיגות, גבורה, ותושיה, ואותי מעניינים אספקטים מדעיים וטכניים. עכשיו, משעבר זמן, חלפה הסערה הפנימית, ואני יכולה להתמודד עם תיאורי קור, קרח ורטיבות. אז לקחתי את הספר כדי לקרוא על מה בדיוק מדובר.

במהלך הקריאה הטרידו אותי שתי שאלות מרכזיות. השאלה הראשונה היא למה אנשים עושים לעצמם דבר שכזה. לצאת בכוונה מאיזורי תרבות, אל איזורי סכנות לא נודעים. לשאלה הזאת אין לי ממש תשובה, מלבד ההבנה שאנשים שונים ממני מאוד, ויש כאלה המחפשים הרפתקאות. או תהילה. או גם וגם. אני מעדיפה ללכת בדרכו של אריק איינשטיין, ואוהבת להיות בבית. השאלה השניה נוגעת לשם הספר. את הספינה אנדיורנס עזבו בתום החלק הראשון של הספר, וזמן לא רב אחר כך היא טבעה ולא היתה קיימת יותר בשום מובן שהוא. אם כך לא היה ברור לי מדוע השם שלה נבחר כשם הספר. רק אחר כך הבנתי (ותודה לניר) שיש לשם משמעות. התרגום של גוגל אומר לי שלמילה endurance יש מספר משמעויות אפשריות: סבולת, התמדה, כוח סבל, סבל, סבילות ונצח.

אפשר להתמקד בסבל. היה מי שאמר לי שאת הספר הזה היה אפשר לתאר בכמה מילים פשוטות "היה להם קר ורטוב והם היו רעבים". אבל אני חושבת שהסתכלות כזאת מחמיצה את העיקר. העיקר בסיפור הוא כוח ההתמדה של קבוצת אנשים, וכוח הסבל הרב שלהם. אמת, מדובר באנשים שהיו ברובם שוחרי הרפתקאות, ועל כן מלכתחילה ניחנו בחוסן פיזי ונפשי מעל לממוצע. ועדיין, העמידה במשך חודשים ארוכים בתנאי קצה קשים ביותר, של קור ולחות ורעב וצמא, היא מפעימה. כך גם החברות שנוצרה, היכולת להתגבר על עימותים אישיים בתנאים צפופים ולא נוחים, ומציאת הפתרונות למצבים קשים ביותר.

גם לסבילות יש משמעות בסיפור הזה. מדובר בקבוצת אנשים מעשיים מאוד, שנקלעו למצבים קשים והיו צריכים להשלים עם תקופות ארוכות של חוסר מעש, של שגרה שנכפתה עליהם, של המתנה. לחכות שהרוח הנכונה תגיע, שהקרח יימס, שמצוף הקרח שהיו עליו יזוז, שקבוצת האנשים שהלכו לחפש עזרה, תחזור. ובינתיים - לא לעשות כלום. ומבחינת הנצח, ובכן זה לא ממש נצח, אבל קראתי את הספר בשנת 2014, שזה מאה שנים לאחר שאנדריונס יצאה למסעה. המשימה המקורית, חציית אנטארקטיקה ברגל, לא הושלמה, אבל עדיין סיפור המשלחת מסופר בהזדמנויות שונות.

מדובר בספר תיעודי, סיפור כרוניקה. ככזה הוא מחוייב להיצמד לעובדות, לזמנים ולתאריכים, ולהימנע מהפלגה על כנפי הדימיון. למרות המגבלות הללו רקם לנמסינג ספר מרתק, כתוב היטב, שזור בחוויות ובציטוטים מתוך יומנים אישיים של משתתפי המשלחת ומקורות תיעוד אחרים. הכניסה לפרטים אינה מלאהף ומכניסה את הקורא לתחושות ולהלכי הרוח של כל אורך התקופה בת שבעה עשר החודשים עד לחילוץ המשלחת. בכל זאת היה קצת חסר. חסרו לי תצלומים. נכון שרוב החומר נקבר בקרח ואבד, ועדיין נותרו דברים, כפי שאפשר לראות בערכים המתאימים בויקיפדיה. אני חושבת שתוספת עמודי תצלומים בתוך הספר, כפי שיש בספרים תיעודיים רבים, היתה מועילה מאוד ומוסיפה לחווית הקריאה. בנוסף, הספר מסתיים בחילוץ עצמו, ולי נותרו שאלות בנוגע לחברי המשפלחת בתקופה שאחרי החילוץ. החזרה לציווליזציה, ליבשות בהן משתוללת מלחמת עולם, לחיי משפחה ועוד. יכול להיות שעל זה צריך להיות ספר נפרד.

מומלץ

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על אנדיורנס (2013)