ביקורת ספרותית על פנדמוניום מאת דריל גרגורי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 7 במאי, 2014
ע"י אלון דה אלפרט


****




מי מאמין בעבמ"ים? באנשי זאב? בערפדים, בקוסמים, בקסמים, בידעונים, בקללות של צוענים? מה באשר לקמעות או למגיה שחורה? מה עם בינה מלאכותית? גרפולוגיה, אסטרולוגיה, אירידיולוגיה, קריאה בכף היד, בקפה, בכדור בדולח? או התגשמות של חלומות? פיות? מכשפות? חוש שישי? מה עם "הרנטגן"? ואני אפילו לא מתחיל לדבר על אלוהים. סליחה, אלוקים.
איפה עובר הגבול בין פנטזיה למדע בדיוני, ובין מה שהוא "באמת" למשהו "ברצינות?". וגם אלה מבינינו שהם לגמרי אולטרא-רציונליים - נכון שבסופו של דבר הייתם מפחדים להגיד לאורן זריף בפניו שהוא שרלטן, שלא תקבלו איזו קללה איומה? נכון? נכון?
אפילו ההצמדה המסורתית בחנויות הספרים של מדע בדיוני ופנטזיה מעוררות תרעומת אצל קוראים רבים, שהרי מה לממלכות קסומות של פיות, גמדים ואורקים עם עתידנות, רובוטים וטלפתיה - שהלא הראשונים, במחילה, בוודאות אינם קיימים וגם לא יהיו, ואילו האחרונים, לעומתם, אפשריים בהחלט, במין סוג של עולם עתידני שאולי אינו מתקבל על הדעת כרגע, אבל היי, המדע ממש מתקדם?
כי פנטזיה עוסקת במה שהציבור הרחב רואה כבלתי-אפשרי ואילו מדע בדיוני עוסק במה שהציבור הרחב רואה כאפשרי בנסיבות "הנכונות". בעיקרון, מדובר בעניין של שיפוט, מכיוון שמה שאפשרי ומה שלא אפשרי אינם דברים שניתן לדעת באופן אובייקטיבי. הם נובעים מאמונה סובייקטיבית מצידו של הקורא. מצד שני, מה לגבי חשמל? או ילודה, או גנטיקה? מה עם נשמה, או מודעות? הרי רובנו לא מבין איך זה עובד. זה פשוט עובד, כמו חוקי קסם בספרי פנטזיה.

*‫***‬

הספר הערמומי הזה מתקיים בדיוק בתפר שבין פנטזיה, מדע בדיוני ו"העולם האמיתי". הוא משרטט מציאות אלטרנטיבית שבה - בעיקר בארצות הברית אבל לא רק - שדים (שובבים למדי, אבל בכל זאת שדים) משתלטים, באופן שנראה אקראי למדי, על בני אדם ומאלצים אותם לעשות כל מיני דברים, מחטיפה ונהיגה פרועה של רכבות נוסעים עד פגיעה בשקרנים (שד המכונה "האמת" שמתנקש בניקסון וגם באו. ג'יי. סימפסון).
המדע מנסה להסביר בכלים שלו את מה שקורה - כי זה מה שמדע, אחרי הכול, עושה. בכנסיה, באגודת הפסיכולוגים והפסיכיאטרים ובכל ארגון "נפשי" אפשרי מנסים למצוא רציונל למעשים אצל קרבנות הדיבוק, וכל גוף מגיע למסקנות שונות ומשונות, ע"פ הפריזמה שדרכה כל אסכולה מנסה לבחון את המציאות (ההזוייה, בקריטריונים שלנו). אצל היונגיאנים, למשל, המסקנה המתבקשת מהצורות שאותן מקבלים השדים היא שהם ארכיטיפים תרבותיים המגיעים מהתת-מודע הקולקטיבי של העם האמריקני. מגניב.
ת'כלס, כל מה שצריך לקרות כדי שנרחיב את גבולות הדברים שאנחנו מוכנים להאמין בהם, זה שיקרה משהו שנראה בעיניים ולא נוכל להתווכח עם קיומו יותר. אם צלחת מעופפת אמיתית לגמרי תנחת עכשיו באמצע שכונת רמת החי"ל וייצאו מתוכה אנשים ירוקים קטנים, כולנו נגלה איך תמיד האמנו בעצם שזו המציאות, תוך עשר שנים זה ייראה טבעי בדיוק כמו תינוקות מבחנה, וכמובן שהמדע גם הוא ימצא דרך פלאית כלשהי לאשש את המסקנות המובנות מאליהן כדי לגשר על הדיסוננס הקוגנטיבי הבלתי-נסבל. כל אלה שנחטפו ע"י חייזרים יהפכו מתמהונים לקרבנות שיש לעזור להם, וישראל תנסח איזושהיא מדיניות הגירה לחייזרים וכו' וכו'. בקיצור, אנחנו לא נשתגע ונירה בעצמנו או נהפוך למשהו אחר. אנחנו פשוט נסתגל, ומציאות שבה יש עב"מים תהפוך למציאות היחידה, בדיוק כמו עם חשמל, אינטרנט, כוח משיכה או האפשרות ללדת ילדים.

הנה סוף סוף יש פה ספר שהוא לא על ערפדות חטובות שמתאהבות במזדאבים מסוקסים בעלי מבט חודר ונפש אפלה, אבל בה בעת מתאים לקריאה גם למבוגרים שמתחברים לסוגה הזאת (לא בדיוק מדע בדיוני - סתם ספר טוב ששונה מהנסבו השיגרתי) וגם לכל בן או בת נוער שרוצים להכניס לסיסטם שלהם טקסט שלשם שינוי הוא גם אינטיליגנטי, גם ציני, גם משעשע מאוד, גם אכזרי במידה וגם מעורר מחשבה, שגם כתוב היטב.

הערה להוצאה לאור: כל הכבוד! אחלה ספר! מקורי, ומעניין. אבל תגידו, למה כמעט כל ראשי התיבות באנגלית כתובים הפוך? ולמה 1947 היא 7491? ולמה יש אינספור משפטים שנקטעים באמצע? מה, זה שד דפוס כלשהו שהשתלט עליכם, או סתם רשלנות?

ציטוטים נבחרים מהספר: "לו ואני היפלנו רבות מהצלחות במשך השנים, וכשהן פגעו ברצפה הן התרסקו למיליוני מחטים, שבבים זעירים שהדרך היחידה למצוא אותם היא באמצעות כף רגל יחפה".
‫"‬שלפתי את האקדח, ניגבתי את שפתיי ואז את עיניי שהיו מוצפות… הצמדתי את הקנה לרקה. לנשום. לשאוף. ללחוץ.
על מי אני עובד, לעזאזל. שמטתי את ידי לחיקי. לא יכולתי ללכת עד הסוף. הייתי משותק. מאוהב מדי בהתמכרות שלי לנשימה, לא מסוגל לחסל את האמונה הלא-רציונלית שיש מוצא אחר.
תקווה היא לא דבר עם נוצות. היא כדור ברזל ושרשרת במשקל חמישים קילו. כל מה שצריך לעשות הוא לגרור אותה לקצה הצוק ולזרוק אותה ראשונה.
נקישה חזקה בדלת. קפצתי למשמע הצליל. אלוהים אדירים. הייתי עלול לירות בטעות. התבוננתי באקדח ומבוכה הציפה אותי, כאילו תפסו אותי מאונן."


****
31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני חודשיים)
חחחח, "לפרנסתך". תודה רבה, לא נראה לי :-)
פלפל ירוק (לפני חודשיים)
אתה צריך לכתוב ביקורות ספרים לפרנסתך! או שלא.
לפעמים כשאנשים מקבלים תשלום על עשיית דברים שהם אוהבים, הם מתחילים לאהוב את זה פחות.
בכל מקרה - ביקורת מעולה!
אלון דה אלפרט (לפני חצי שנה)
נולדתי לשרת
גלית (לפני חצי שנה)
תתנחם בזה שגרמת לי לרכוש את הנ"ל
אלון דה אלפרט (לפני חצי שנה)
בסך הכול עברו פחות משלוש שנים, ואני בקושי זוכר את הספר, או את הביקורת הזאת. בשביל מה, ראבק, בשביל מה
גלית (לפני חצי שנה)
באיחור אופנתי סיימתי את הספר שרכשתי הודות לבקורת הזו(על מצפונך) ספר טוב .בעיקר אהבתי את הגדרת מד"ב/פנטזיה שצטטת בהתחלה ,שנים אני מחפשת הגדרה יותר מדוייקת ומשהו שיבהיר את ההבדלים בין הז'אנרים שיש מי שמתעקש לכרוך יחד.
אבל בעיקר אני רוצה לנצל את הבמה למחאה בוטה נגד הוצאת גרף.
**כל** מספר בספר נכתב הפוך .אז נכון שהתרגלנו לזה בתרגומי סרטים לא מקצועיים אבל בספר? ובשלושה מספרים ברצף בפסקה אחת?
אף אחד לא מגיה? אין שום בקורת?
זו לא רשלנות,זה זלזול.
יופי של בקורת.
no fear (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
מדהים.
נצחיה (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ברור לי, כמובן. והכריכה יפהפיה בעיני.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ברור למי נצחיה? הדעות חלוקות גם בתוך הספר עצמו - ובאופן אינטיליגנטי למדי. לגבי עיצוב העטיפה, well, הוא לא כזה נורא. הוא גם מתאים איכשהו לספר.
נצחיה (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ברור שאין מה לערבב מדע בידיוני ופנטזיה. שתי סוגות שונות לחלוטין.
נשמע ספר מעניין, ואני לא מבינה איך עברת בשתיקה על עיצוב הכריכה שלו.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
האמת היא שזה לא סבל כזה גדול. סתם התעניינתי, זה הכל
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
כן, שפינוזה מרחוב השוק קראתי. גדול
נעמה 38 (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
הרשה לי להפנות אותך לשפינוזה מרחוב השוק , כל החברה האלה קיבלו שם מקום של כבוד בידי הגדול מכולם.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אני מדבר על דברים כאלה פשוט כי אלה החומרים שאני מצליח לעכל בשבועות האחרונים, אז תסבלו גם אתם
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
גם אני אהבתי אותו. מלמד אותנו על שגים פנימיים שזה נושא חזק.
ביקורת מצוינת אבל אני לא יודע מה קרה לך, אלון, שלאחרונה אתה מדבר על ערפדים, אנשי זאב וקוסמים וכאלה בביקורות שלך, זה די מוזר.
אבל ביקורת אחלה :)
שין שין (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
בקורת מצוינת על ספר מצוין שגיליתי דרך סימניה. כדאי מאד!





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ