ביקורת ספרותית על גנבי הברבור מאת אליזבת קוסטובה
ספר בסדר

---

כשהגעתי לעמוד 256 והבנתי שיש לי עוד מאתיים וחמישים עמודים נוספים לקרוא, סגרתי את הספר באנחת דכדוך והשלמה. כשל כוחי, פקעה סבלנותי.
אבל בכל זאת, היו כמה תעלומות בספר, לא תעלומות מתח, אלא חידות שהוטלו כמו פיתיונות עלילתיים, החשובים לקשירת הקצוות הפרומים.
אז קראתי כמה עשרות עמודים מהסוף, וחזרתי באופן רטרואקטיבי עד עמוד 350. הווי אומר, דילגתי כמאה עמודים ללא נקיפות מצפון ובלי חורים בעלילה.
אליזבת קוסטובה היא סופרת מצויינת. העלילה טובה, אינטליגנטית, כתובה היטב, נטולת קלישאות, הסיפור משובץ בתיאורים יפים ביותר, השחזור ההיסטורי יפהפה, העיסוק בציור הופך את הכתיבה למצויירת, אומנותית.
אבל הספר משעמם.
סליחה.
משעמם.
מישהו היה צריך לנער אותו, להשאיר במסננת סיפור מהודק, לזרוק את כל התיאורים שחוזרים על עצמם, למחוק בלי רחמים כמו צנזור היפראקטיבי, ולהגיש לקורא ספר בן 300 עמודים לכל היותר. קוסטובה הייתה אולי מוחה, מתקוממת, נעלבת, כמו כל אמן שיצירי רוחו הם ילדיו. אומנים מלקטים מילים זרוקות מרצפת חדר העריכה וצופנים אותם במגירת העלבונות התופחת. אבל כך הייתה יוצאת נשכרת. אם אתם רוצים להבין עד כמה קוסטובה מוגזמת, עליכם רק לקרוא את רשימת התודות שבסוף הספר. ריבונו של עולם, כולם היו בניה וחבריה! שני מיליון איש (ורק אני, שנותנת את עצת הזהב, לאחר מעשה, לא אוזכר שם לעולם).
אני אוהבת אומנות. מאוד. ובגללה אני אוהבת לקרוא אפילו יצירות קלישאתיות ורדודות כאלה של דן בראון. אבל השעמום הפיל אותי לקרשים.
אנדרו מרלו הוא פסיכיאטר בוושינגטון, רווק בן 52, המצייר בשעות הפנאי. אל מרפאתו הפרטית נשלח צייר בשם רוברט אוליבר, שנתפס בגלריה הלאומית כשהוא מנסה לדקור בסכין ציור אימפרסיוניסטי בשם לדה והברבור. אוליבר השתקן אינו משתף פעולה עם רופאו. הוא קורא באובססיביות חבילת מכתבים בצרפתית משנת 1879, מצייר שוב ושוב אותו דיוקן וסודו עמו.
מרלו מצלם את חבילת המכתבים ומוסר אותה לתרגום. חלופת המכתבים היא בין ציירת אימפרסיוניסטית ובין דודה, צייר גם הוא. מרלו מקבל את רשותו של החולה לדבר עם האנשים הקרובים אליו, וכך הוא פוגש את קיית, גרושתו, ואת מרי, אהובתו לשעבר.
מסיפוריהן נחשף סיפורו של צייר גאוני, אובססיבי ונטול יכולת לקשור קשרים נורמליים ויציבים של בית ומשפחה. במקביל, נחשפים גם המכתבים של הציירת הנשכחת ומערכת יחסיה עם דודה.
הסיפורים משתלבים זה בזה עד שכל הסוגיות באות על פתרונן.
מי שלא מתעניין באומנות, לא יצליח ככל הנראה לעמוד במטלה הבלתי אפשרית של צליחת חמש מאות ועשרה עמודים, שרובם ככולם מדיפים ריח של צבע ותיאורים של טבע.
מספרי גמור ומסור.
----------------------------------
בדקתי את הפופולאריות של ספרה הראשון של קוסטובה, "ההיסטוריונית".
ובכן, שם הייתה חשיפה טובה יותר והרבה יותר קוראים ומדרגים. בסה"כ 180 מדרגים. 39 נתנו ציון מעולה, 35 ספר טוב ו-40 ספר בסדר. לספר הנוכחי הייתה חשיפה מינימלית. 9 מדרגים בסך הכל.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על גנבי הברבור