ביקורת ספרותית על מט ילדים מאת בלה שייר
ספר מעולה

---

יש משהו מעורר השתאות וגם מעט קנאה במי שיכול לכתוב מגובה עיניו ואוזניו של ילד צעיר. אותו כישרון מופלא להשמיע לקורא את הצלילים והראות את המראות ואפילו את הטעמים שהיו ונשכחו הרי זה אוצר גדול. אני התאהבתי במילוצ'קה הצעירה, העגלגלה משהו, שאינה נקראת בוצ'קה (חבית ברוסית) ומטפחת יחסים מיוחדים עם סבתה האוהבת שמטפלת בה ובבית, אך בעצם תלויה בחסדי אמה ואביה.ובמקביל מתנה בלי קול את כל משאלותיה הכמוסות לעז נכה ברקומה על הכרית. הדמויות האחרות בחייה של הילדה אינן יכולות לשמש לה עוגן, וכך קשרים עם מי שאינם מוגנים ומי שאינם אלא דימוי הופכים להיות עבורה אמיצים ובעלי משמעות רבה עוד יותר. לגביה דידה המבוגרים כמו הילדים הינם גחמניים, מוטי שעה ומקום ובעיקר עסוקים בעצמם. האושר הגדול שעומד על סף חייה, מתנפץ כאשר לרגע אחד מתירות לה הילדות האחרות לשחק לצידן, אך אי מי בא ומכה ברגלה והן בשוויון נפש מותירות אותה בעליבותה . עבורה הניצחון הינו דחיית הקץ, שמא יתגלה לחברותיה כי היא יהודיה, כפי שנחשף בבית המרחץ הציבורי הילד בוריה(עמ' 106-108) "על היהודים רואים שהם יהודים כשהם בלי בגדים. כשתגדלי תביני. לכי לישון". כשמילוצ'קה צועקת בבית המרחץ , ומתנגדת לכך שאמה תפשיט אותה, נוזפת בה האם "אוכלת כמו פרה ואחר כך מתביישת שיראו אותך עירומה?" (עמ'111) ההשפלה הנוראה והדיבור חסר הסבלנות של האם שזמנה קצוב וארנקה ריק מותיר את הילדה עומדת בבושת פנים מבוהלת, לא ממראה גופה השמנמן דואגת מילוצ'קה, מעניין חמור הרבה יותר עבורה. אבל איש אינו יודע על כך ואין מי שיציל אותה מן הגילוי הקשה מכול שתיכף יתרחש וידחק אותה מחוץ למעגל החברתי. אבל מתרחש נס, והילדות האחרות לא גילו דבר על פי מראה גופה הערום בבית המרחץ "טניה לא גילתה שמילוצ'קה יהודייה. מי יודע מה יהיה מחר ומחרתיים ובעוד שבוע.... בינתיים האסון נמנע..." (עמוד 112).
עבורי הקריאה בספר היתה חוויה נהדרת. גם אם לא כל הסיפורים כתובים באותה רמה הרי שמכולם נושבת אהבת אדם והתבוננות מדוייקת בפרטים הפעוטים ביותר שמהם בעצם עשויים חיינו.

» ביקורות נוספות של גדפ
» ביקורות נוספות על מט ילדים