ביקורת ספרותית על מט ילדים מאת בלה שייר
ספר טוב

---

לפני שנה ערך 'קורא בספרים' (בלוגיסט ספרותי בפייסבוק ) משאל: מה הם הספרים הישראלים האהובים עליכם? . את התגובות למשאל הגלוי הוא קימט לרשימה. מט ילדים הגיע למקום השמיני וכל פעם שמישהו הזכיר אותו זה היה בחיבה רבה. ( למקום הראשון הגיע יעקב שבתאי עם זכרון דברים . הרשימה המלאה מצורפת למטה).
זה הספיק כדי לסקרן אותי. מעולם לא שמעתי על ספר הביכורים הזה או הסופרת וללא הסקר רוב הסיכויים שלא הייתי מגיע אליו.

הספר דק למדי ומכיל שלושה סיפורים קצרים\ נובלות\ רומאנים – אני אף פעם לא יודע איפה נעשית ההבחנה.
הסיפור הראשון : מט ילדים הוא מבט נודד בין ילדים בני חמש שש בחצר משותפת בעיר (נידחת?) ברוסיה של שנות השישים שבעים. בצורה עדינה פורשת המספרת את חייהם של הגרים סביב אותה חצר מבעד לעיני הילדים. לא קל לכתוב עולם מבעד לעיני ילדים ולדייק בו . המספרת נמצאת לעיתים בגובה העיניים ולעיתים מעליהם מאירה את הרגשות והתגליות שהם עדיין לא יודעים לתת להם שם.
הכתיבה אמינה וההתרחשויות קטנות ולעיתים צובטות בלב. לעיתים , להרגשתי , הילדים היו מודעים מדי לעולם המבוגרים הסובב אותם ופחות מרוכזים בעולם ואולי אני לא נותן מספיק קרדיט לעומם של ילדים.
הפרק האחרון היה הדוגמה החזקה לכך מבחינתי. הוא מספר על ילדה בגן שאמא נראית מבוגרת ומרושלת והגננות ואנשים כל הזמן טועים וקוראים לה סבתא והילדה מרוב לחץ כל הזמן מצהירה שזאת אמא שלה ומנסה לשדל אותה ללכת להסתפר. מלבד העובדה שהילדה עצבנה אותי , המבט שלה על העולם נראה לי בוגר ממה שהוא אמוחר להיות, אבל אתמול בשיחה עם חברה שמאוד אהבה את הספר , היא סיפרה שהיתה בת זקונים ואמה הייתה אוספת אותה בשיער אסוף במטפחת מהגן והיא בחשש שיחשבו שזו אמה סיפרה לכולם שזאת סבתה עד שאמה גילתה ונעלבה.

הסיפור השני :גלית וגורדון. זה סיפור שעל פניו הוא ספרות ישראלית קלאסית. אני קורא לזה סיפורי אשכול נבו למרות שנתקלתי בזה בסופרים שהיו לפניו. קחו זוג ישראלים תארו אותם בקווי מתאר מסויימים , תשאבו מחייהם את הרגעים הטובים ותתמקדו בעלבונות הקטנים של החיים , בהחמצות , במקומות שבהם הם יוצאים הכי קטנים ותקבלו רומן אפור על אנשים אפורים ושאלה בשביל מה החיים האלה לעזאזל. אני יודע שחלק ירימו גבה , אבל כך אני חווה הרבה מהספרות הישראלית או שיש בה גודש מטאפורי דימויי או שהיא מנסה לרדת לפרטי הפרטים של עליבות הקיום הישראלי.
אבל , וחש פה אבל גדול , יש משהו בסיפור הזה משהו אחר . משהו שנמצא בכתיבה ומשהו שנמצא ברקע, משהו בתאונה של מרמורק והמעבר של תל אביב משנות השמונים לשנות התשעים , משהו שהקשה עלי להפסיק לקרוא אותו.

הסיפורון האחרון: פעמיים. הוא סיפור עדין ועצוב על זקנה ממוצא רוסי ש"כלואה" בעולם מצטמצם בגלל עיניה , שפתה ומצבה הכלכלי. נוגע בבטן הרכה.

אני לא יודע להסביר מה יפה בכתיבה של בלה שייר. אין בה הרבה גינונים , מטאפורות ודימויים. יש בה הרבה ניואנסים והרבה מתרחש ברקע מאחורי הדמויות. ויש משהו בשפה שמושך לקרוא. הנושאים בספר הם לא הנושאים האוטומטיים שאבחר לקרוא עליהם ועדין אהבתי את הספר . מאוד ממליץ.

השם מצויין. העטיפה יפיפיה ומאוד מזמינה.



מצורפת הרשימה של קורא בספרים ( מצרף גם המלצה לבלוג שלו בנוסף לספר ).
https://korebasfarim.com/2014/08/20/%D7%A1%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%98%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8/

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על מט ילדים