ביקורת ספרותית על מט ילדים מאת בלה שייר
ספר טוב

---

לפעמים אני נתקלת בספר מצויין שפספסתי ואני חושבת כמה ספרים כאלו קיימים שאני לא יודעת על קיומם...

את השם "מט ילדים" (שם גאוני בעיניי) שמעתי כבר והוא גם הופיע ברשימת 75 הספרים שכל ישראלי צריך להכיר של "ישראל היום" (https://www.israelhayom.co.il/culture/books/article/13904116) במקרה במפגש האחרון של מועדון הקוראות שלי קיבלתי אותו בהשאלה מחברתי שלומית ליקה והופתעתי בגדול.
נתחיל מעיצוב הכריכה היפהפה. ילדה חומת שיער, בתספורת קארה של שנות ה 70', בדיוק כמו שלי הייתה, משחקת במשחק אצבעות כלשהו ומביטה בריכוז בידיה. ניתן ממש לחוש את ההתבוננות הפנימית ותחושת הניתוק שלה מהעולם הסובב סביבה.
כזו היא פולה גיבורת הנובלה מט ילדים, הנובלה הראשונה בקובץ, נובלה המתרחשת בחצר הפנימית של שיכון עירוני בעיר קטנה ברוסיה שבברית המועצות לשעבר. הנובלה מתחילה בפולה וביחסיה עם חברתה הטובה טניה, אך לאחר מכן עוברת בין נקודות מבט של ילדים שונים באותו מתחם. הסופרת מצליחה באופן מופלא לתאר עולם ילדי מורכב, מנותק מעולם המבוגרים, מלא שאלות ודברים לא ברורים, בריתות, יחסי אהבה ושינאה ולא מעט אלימות כבושה. כפי שמרגרט אטווד הגאונה כתבה בספרה המופתי "עין החתול" שגם הוא עוסק בדינמיקה בין ילדות, ""ילדות נראות חמודות וקטנות רק לעיני מבוגרים. זו בעיני זו הן אינן חמודות. הן בגודל טבעי". ואכן הגודל הוא טבעי והילדות ברובן כלל לא חמודות וגם הילדים לא, בדיוק כמו המבוגרים. גם תיאור העולם הסובייטי מרתק בעיניי ומוסיף עומק ונדבך נוסף לספר. בלה שייר מצליחה לעבור בין נקודות המבט השונות ברגישות ובאופן אמין ביותר ולצייר לנו עולם ומלואו.

הנובלה השנייה "גלית וגורדון" או כפי שאני הייתי מכנה אותו מיומנו של דוש תל אביבי מצוי. הגיבור של הנובלה, גורדון, מתעלל רגשית במשך כמה עשורים בחברתו גלית, ובנשים נוספות, מבזבז את עצמו ואת חייו, נקשר ונפרד, מתמחה ב"גוסטינג" וב"גזלייטינג" כמו שהיינו קוראים לזה עכשיו. אך רשעותו מקרית ולא מכוונת, כמו גזענותה האגבית של אימו המסורה, שכדברי הפיתגם הידוע היא "חולה, חולה, חולה, אלמנה". פחות אהבתי את הנובלה הזו למרות שגם היא אנושית ומעניינת בדרכה.

את האוסף מסיים סיפור קצר מצויין "פעמיים" המפגיש את שני העולמות של הסיפורים הקודמים, עולים חדשים מברית המועצות בתל אביב של שנות ה 70'. גניה, עולה לא צעירה, גרה עם משפחת ביתה, כמקובל, ומנסה לשרוד במציאות לא מובנת. כמו הילדים הקטנים בסיפור הראשון היא מנסה לפענח את המציאות הלא ברורה באמצעות רמזים, נסמכת על חברה אמיצה ממנה, ומנסה לנווט בעולם שונה אליו הושלכה בעל כורחה. תיאורי ההתמודדות של גניה הם בין תיאורי ההגירה והתלישות היפים ומכמירי הלב שקראתי. השפה של שייר ישירה ועניינית, אין דרמות גדולות בעלילה, אך עדיין תחושת חוסר האונים עוברת באופן יוצא דופן וזו הרי כוחה וגדולתה של הסיפרות ושל הכותבים והכותבות, להכניס אותנו לרגעים, בצורה מלאה ומוחלטת לתוך עולם אחר, בין אם זו ילדת גן חולמנית הבונה בתים מאבנים וגפרורים ובין אם זו עולה מבוגרת המנסה להבין כיצד לשלם עבור הנסיעה באוטובוס.

חבל שבלה שייר לא פירסמה ספרים נוספים וספר הביכורים המפתיע הזה שלה נותר ספרה היחיד שיצא לאור.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על מט ילדים