ביקורת ספרותית על מחפשים את אלסקה - פרוזה # מאת ג'ון גרין
ספר בסדר

---

"מחפשים את אלסקה" הוא אותו שסק ירקרק, שהיינו גונבים מהעצים של השכנים בשכונה ובורחים... זוכרים?

בודאי תשאלו מדוע בחרתי דווקא בדימוי הזה?

הספר "מחפשים את אלסקה" הינו ספרו הראשון של גו'ן גרין שמוכר לנו מהספר הגאוני "אשמת כוכבים".

אני אהבתי את "אשמת כוכבים" ואף סקרתי אותו. כאשר נפלה לי הזכות לקרוא את "מחפשים את אלסקה" חפשתי בו "משהו אחר".

האם קבלתי את מה שרציתי? לא בטוח...ואולי זה רק אני? תצטרכו לשפוט בעצמכם.

הסיפור ב"מחפשים את אלסקה" מתחיל במסיבת פרידה שמארגנת אימו של מיילס האלטר לפני עזיבתו לפנימיית "קאלבר קריק" באלבמה.

למסיבה הזו הגיעו רק שניים: מרי לוסון וויל שכן מיילס לא היה נער של חברים. החברים שלו היו הספרים...

מיילס האלטר מתואר כנער מיוחד. הוא אהב לשנן פתגמים ומשפטים של אנשים מפורסמים, לקרוא ביוגרפיות ויש שיקראו לו "חנון".

מיילס האלטר מחליט לחפש את "האפשרי" כפי שהמשורר שלו הכתיב לו... "פרנסואה רבלה".

ציטוט עמוד 13-14: "...המילים האחרונות שאמר היו 'אני יוצא לחפש אחר האפשרי'. בגלל זה אני עוזב. כדי שלא אצטרך לחכות עד המוות בשביל להתחיל לחפש אחר האפשרי."

את מי פוגש מיילס בחיים החדשים בפנימייה?

יש את צי'פ מרטין –המפקד שהוא גם השותף לחדרו של מיילס. יש גם את אלסקה יאנג. אלסקה היא נערה יפה, מתוסבכת, נתונה למצבי רוח, פמיניסטית ואוגרת הפתעות.

אלסקה בחרה לעצמה את השם- שם של מדינה...זו המתנה שהיא קיבלה מהוריה בגיל שבע.

באותה פנימיה, מיילס נפגש גם עם הדברים האסורים: הסיגריה הראשונה, סקס, אלכוהול.

גם קבלת פנים מאוד מיוחדת ממתינה למיילס וכנראה מקובלת. החברים משליכים את מיילס בעישון לילה למי האגם, כשידיו צמודות לגופו וקשורות בסרט דבק...

כל הסיפור בספר הנוכחי מסופר על ידי מיילס האנטר, בשפה פשוטה ומפגישה את הקורא במעשי קונדס של גיל הבגרות-בשלות.

הקריאה בספר מאוד נוחה. הנובלה מחולקת לפרקים המופרדים בימים כגון: מאה שלושים ושישה ימים לפני... מאה עשרים ושמונה ימים לפני... וכך הלאה.

יש בכתיבה של ג'ון גרין שילוב של הומור שאופיני לסופר ולבני נוער. (אולי בגלל גילו של הסופר).

ההומור של ג'ון גרין מיוחד, הוא מצליח בעזרת מספר מועט של משפטים, לכבוש ולגעת בדמיונו של הקורא, ופה אולי הגאונות של גו'ן גרין.

אני משערת שלולא הייתי קוראת את "אשמת כוכבים" לא בטוח שהייתי ניגשת לספר הזה.

יש לי הרגשה שמה שקרה לי קרה לאחרים- אולי? אותם קוראים נטלו גם הם לידם את "מחפשים את אלסקה" ולוא רק בגלל ההכרות המקדימה עם הסופר בספר "אשמת כוכבים".
את הספר הנוכחי אהבתי,אבל, האהבה הזו לא קירבה אותי לאותם גבהים והריחוף שהעניק לי הספר "אשמת כוכבים".

הספר אינו יצירת מופת הוא נקרא בנשימה אחת אך גם נשכח, לדעתי עוד פער משמעותי בין שני הספרים הללו.

מעת לעת היתה לי אפילו תחושה שהסופר הגזים והביא את הקורא לסיטואציות דמיוניות... עד כדי מופרכות.

אני לא יכולה לכתוב על הסיפור הזה כספר סוחף, למרות שהוא כתוב בכישרונו המיוחד של ג'ון גרין.

ייתכן שאם הייתי קוראת את הספר הנוכחי ראשון בסדרת ספריו המתורגמים של גו'ן הייתי חושבת אחרת.

אני ממליצה להתחיל עם הספר הזה ואז לטוס מעל העננים בספר "אשמת הכוכבים".

רציתי לבכות בספר הזה – חיפשתי מתי להזיל את הדמעה ... לא הצלחתי גם אחרי שכתבתי את הסקירה הנוכחית.

אני ממליצה? כן! אבל תתחילו עם הספר הזה, ורק לאחר מכן תיגשו ל"אשמת כוכבים". אל תחזרו על הטעות שלי.... ועל זה נאמר: "אין חכם כבעל ניסיון".
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על מחפשים את אלסקה - פרוזה #