ילדת הפלא שמגיעה לביתם של פין ואמו העמלנית שסוד עלום נושאת גבה ומשבש את מהלך חייה, הופכת את השניים לשלושה ובעצם למשפחה, דייר שנכנס לדירה הקטנה כדי לייצר הכנסה נוספת למשפחה הקטנה הופך גם הוא לחלק מן המשפחה, שפין מכנה אותה המשפחה הכי משפחה שאני מכיר, וכך יכלו ארבעה אלה לצעוד לאיטם לעבר השקיעה. אבל שום דבר אינו מתרחש כמו שמקווה הקורא. הקשיים מרובים וההיחלצות מהם אינה פשוטה והסוף כואב ומעציב. עם כל זאת הסיפור מסופר מגובה העיניים של המספר, פין בן התשע, שמה שהוא יודע יודע גם הקורא, אך הפרשנות לאינפורמציה היא רק אופציה אחת, ישנה כמובן תודעת הקורא וידע העולם שלו. וזהו הרגע שבו הקריאה בספר הופכת לקסם. משום שהקורא צועד עם פין ורואה יחד איתו את המראות אבל אילו ניתן היה לוחש לו בשקט זה לא רק זה יש כאן עוד... והאופציה של הקורא לחוות בוזמנית את חווית התמימות לכאורה של המספר ואת החוויה שלו כקורא בוגר היא הפרס הגדול של הספר הזה.











