אתחיל בחשפה אישית. לפני כמה ימים, רבצתי לי על הספה בעודי קוראת את הספר. מבטו של בן זוגי שיחיה נוחת על כותרת הספר והוא נרתע לאחור: "מה זה? כלבתא בבית? יש עוד כאלה ? מה את עכשיו את עוד מנסה להשתפר בזה?
כן אני גם כזאת, אני לא משוויצה בזה, זה מי שאני כבר 37 שנה. מצאתי את עצמי בין 26 המונולוגים המובאים כאן , המונולוגים לא באו לשתף לחלוק אולי כדי להמציא נחמה כי זה באמת לא קל להיות כזאת. תסלחו לי , אבל בשל הנגיעה האישית, אני אעבור בין גוף שלישי לראשון , תלוי עד כמה זה נוגע בי.
קוים לדמותה של הכלבתא: הכלבתא היא אישה שהתמזל מזלה לעצב את חייה כראות עיניה , אך כלבתות מעבירות את חייהן תוך מאבק. כלום לא הולך לה בקלות, לא קשרי חברות עם נשים אחרות, לא זוגיות, לא ממסד הנישואין ובטח לא האימהות. ולכן הן מוצאות את עצמן בשלב מוקדם מאוד של חייהן מטפחות להן כלבתא שתגן עליהן כמיטב יכולתה ולרוב היא נעלמת מיד אחר כך.
למה היא מופיעה? כי יש פעמים בהם אופפת אותי התחושה שהשמים נופלים לי הראש ואני הופכת למתוחה ועצבנית. באדיבותה של הכלבתא שלי הסובבים אותי נחשפים לשעות הפחות מזהירות שלי והיא מקפידה לעדכן כשיום רע מסתמן באופק.
כלבתא וחברות – בשלב כלשהו מגיעה הבנתי שהכלבתא לא תמיד מסוגלת להקשיב לעצת חברותיה , וזאת משום שמשתלטת עליי התחושה שזו מין תמימות דעים מוכתבת ולכן אני נהפכת לבלתי אפשרית ומאמצת איזו התנהגות הרסנית ונפסדת למרות הערותיהן הדעתניות.
בשלב זה שהחברות הממשיות מתרחקות אני פונה לחפש דגמים אחרים של נשיות ולכרות בריתות חשאיות עם נשים אמיצות אחרות.
כלבתא וזוגיות- נקודת המוצא היא שאם לא השכלתי למצוא בן זג, נראה שנגזר עליי לבלות את שארית ימיי לבדי.
אני מואסת בארוחות חג מכל סוג שהוא, בגלל שתחושת הבדידות היא חלק בלתי נפרד ממה שאני. חוסר האופטימיות נובע מהרעיון הבלתי הגיוני בעליל שאני עשויה לפגוש גבר , שעשוי לחבב אותי ולא לגלות שהוא זקוק לטיפול פסיכאטרי מעמיק.
החשש להיפתח בפני אדם אחר מבשיל ומגדל קשיים קטלניים . מכיוון שבן זוגי הנוכחי הוא אדם נדיב ואוהב שבגילו אינו מועד לעבור תמורות אישיותיות מפליגות , מסייע לנו לשמר את חיינו במסלול כלשהו . וכך הכלבתא מוצאת לעצמה מין שביל זהב בו הזוגיות מתנהלת כאשר בן הזוג מתקשר מידי יום, קופץ לבקר לעיתים קרובות אבל לרוב אנחנו אוהבים ממרחק.
וכך הכלבתא נרגעת , מתעלמת מרוחות הספק וחשה בממשותו של האושר הנפל בחלקי- כמובן, בגבולות יכולתה של מלנכולית עם נטיה כרונית לספקנות.
בהיעדרו של קשר נישואים הכלבתא ובן זוגה זוכים לבחור זה בזה כל פעם מחדש וזאת למרות ואף על פי שבן זוגי מכיר אותי לעומק- ולמרבה התדהמה הוא בוחר פעם אחר פעם להישאר בקירבתי.
כלבתא ומוסד הנישואים- המילה " בעלי " מעוררת בי צמרמורת. הקרבה האינטנסיבית שוחקת- והנטייה לגלם את הרעיה היא סיכון ממשי לדעתי למאגר התשוקה והמשיכה לבן הזוג.
כמיטב יכולתה הכלבתא שלי מוותרת על תפקיד הרעיה המסורה ושומרת במסירות על דמות הפאם פתאל למרות הסכנה להחשב כזן נשי נחות ומזיק .
"אמא שלי כלבתא" - גם אני זכיתי לשמוע מבנותיי את ההערה הארסית: " את מרושעת בעבודה כמו שאת כלפינו?" הספקות בנוגע לטיב אימהותי מלוות אותי יום יום ובכל רגע נתון אני משוכנעת שאני רק צל חיוור של איך אמא צריכה להיות. אז אני מחזיקה את הכלבתא קשורה חזק ועושה כמיטב יכולתי לנהוג במשפחתי באותם רגשות כבוד ונועם שאני מעמידה פנים כחולקת לקולגות שלי בעבודה.
אבל למזלי התפוח לא נפל רחוק מהעץ, ולכן אני מאפשרת לבנותיי לפתח מרחב משל עצמן , עולם פרטי בו אני נמנעת מלהתערב ללא הזמנה, אני משוכנעת שאני יודעת היטב את המינון הנכון ולא מסכנת אותן בנטישה ריגשית . למזלי הטוב הן גם זכו כפיצוי לאב מדהים עם להט אינטנסיבי בקשר איתן.
זהו זה. אלו הקלפים שהחיים חילקו ואני לומדת כל יום איך לשחק איתם טוב יותר תוך מאמץ מתמשך להתבונן בניסיון חיי ללא הנחות ( מפליגות).
חיים של כלבתא רחוקים מלהיות מושלמים, אבל בסופו של דבר אלה הם החיים שלי- ואני מאמצת אותם ובוחרת בהם שוב ושוב.


















