ביקורת ספרותית על ארכנגלסק מאת רוברט האריס
ספר מעולה

---

אני אוהבת את הסופר הזה.
יש לו כשרון ליצור ולשמור עלילה מותחת, בקצב טוב- לא מהיר מדי וגם לא איטי ומייאש, בד בבד עם יצירת רקע היסטורי,חברתי מרתק ואווירה שעוטפת את הקורא ושואבת אותו פנימה.
הסיפור מסופר בהווה אך ההיסטוריה שולחת אליו את זרועותיה המאיימות בכל רגע נתון.

ד"ר קלסו, היסטוריון בריטי מגיע למוסקווה של שנות התשעים לכנס מדעי. באחד הערבים מגיע לחדרו אדם זקן הטוען שהיה נוכח בזמן האירוע המוחי שקיבל סטלין, שהביא למותו ב1953.
לדבריו הוא עזר לגנוב מחברת אישית של סטלין שהייתה מוסתרת בכספת ובה רשימות אישיות סודיות של שמש העמים .
הזקן נעלם באותו הלילה ומשאיר את ההיסטוריון מול הפיתוי האולטימטיבי- לחפש ולפרסם את הכתבים הנסתרים של סטלין.
הוא כמובן לא עומד בפיתוי ומתחיל לחפור בעבר שגם היום יש המנסים לקבור ולא בוחלים בשיטות ההפחדה, העינויים והטרור כאילו לא עברו 50 שנה מאז שלטו סטאלין ושותפו בריה, מראשי המשטרה החשאית,בחיים והמוות.
מתחיל מסע בעקבות העבר וככל שחופרים מגלים שהוא לא מת כלל.
האווירה החברתית הנושבת מהספר היא של בלבול. לא יודעים איך לאכול את החופש הזה, את הזכויות. לא האזרחים ולא השלטון –החדש כמו הישן.
כמו ילד מתבגר שחוזר תמיד לאמא ואבא כשקשה לו גם הם חוזרים לשיטות הישנות, מתרפקים על הימים ההם. לאורך אמא רוסיה הגדולה, בכפרים הנידחים, הקומוניזם חי ובועט.
למי שלא חי את זה ,שם, קשה לתפוס (כמוני).

מותח ומשכיל כאחד.

» ביקורות נוספות של חגית
» ביקורות נוספות על ארכנגלסק