#
פעם תמימות היתה תכונה נחשקת – אנשים חיפשו אותה אצל הצעירים, קוננו על היעלמותה עם רכישת ניסיון החיים, רצו לגונן על בעלי התכונה. נראה לי שקיימת הפחתה בערכה של התמימות בתרבות שלנו, היום. התמימים גוררים תגובה של שעשוע סלחני, ואם הם לא ילדים – חושבים שהם פתי מאמין לכל דבר. הספר הזה עוסק בתמימות וגם בהיפוכה.

מר מאליק הנכבד הוא תמים. הוא אלמן כבן 60 ממוצא הודי, קטן קומה וכרסתן. עולמו סדור, תסרוקתו מורכבת ממעט שיער והרבה גולגולת, הוא ידוע בין מכריו בשל יושרו הרב, בזכותו מילתו היא מילה. החֶבְרה שלו, אותה מנהלת ביתו פטולה באופן יעיל וטוב, מעסיקה אותו באופן מאד חלקי. את זמנו הפנוי הרב הוא מחלק בין צפייה בציפורים, קריאת עיתונים במועדון וכמה סודות. את הסודות יגלה הקורא תוך כדי הקריאה בספר, והראשון ביניהם הוא אהבתו הלוהטת לגברת רוז מביקוָוה, המנחה את סיורי הצפָּרות של ימי שלישי בבוקר, אירוע שבועי בו משתתפים קבועים ומזדמנים.

הסיפור מתאר את הכללים החברתיים הנוקשים הנהוגים בחברה בקניה, שהשתייכה פעם לחבר העמים הבריטי, ומהווה תמונת-ראי לכללים (שהיו) נהוגים בחברה הבריטית. האוכלוסייה האנושית בקניה היא תערובת מגוונת של מוצאים. יש בה ילידים, בריטים לשעבר (כולל השגריר הבריטי), אנשים ממוצא הודי שהובאו על ידי הבריטים לבצע עבודות תשתית (כי אי אפשר היה לסמוך על הילידים שלא ישתעממו וישכבו לנוח מתחת לאיזה עץ...), צברו רכוש ונשארו במקום. יש לבנים מארצות שונות וגם כמה סומאלים, שתחביבם הסתננות חמושה למדינה ושוד, רצח או חטיפת אנשים למטרות קרימינליות. גם עולם החי המתואר בסיפור – במיוחד ציפורים – מגוון מבחינת מינים, צורות וצבעים.

זה סיפור חמוד ומענג, מתאים לזמנים של מצב רוח אפל ועכור. הוא כתוב בתיחכום, עם הומור סאטירי וציני. מר מאליק מתחבב באופן מיידי על הקורא(ת) בזכות תכונותיו ושאיפותיו, שהוא חושב שהוא מצליח להסתיר אבל הן גלויות ומכמירות-לב. הכריכה הקשה של הספר ועיצובו מושכים את העין ומשלימים את החווייה.
סופר תמים לא יכול לכתוב סיפור משכנע על דמות תמימה. ניקולאס דרייסון כלל אינו תמים.

מעשה במורה להיסטוריה שביקשה מהמורה לתנ"ך לקנות לה ספר. לא כי היא מתעצלת, אלא כי זה ספר שלא נמצא בכל חנות, והיא יודעת שהוא עובר ליד חנות שבו הספר נמצא. המורה לתנ"ך קצת התפלא "מדריך לציפורים של מזרח אפריקה?" הוא שאל, "לא ידעתי שאת מתעניינת בצפרות". המורה להיסטוריה אמרה לו שהיא באמת לא, זה לא מדריך ציפורים אלא ספר קריאה, והיא קיבלה עליו המלצות. ומעשה במורה לתנ"ך שהלך לחנות הספרים וביקש מדריך לציפורים של מזרח אפריקה. המוכרת בחנות הספרים קצת התפלאה, ואמרה שאין להם מדריכי ציפורים. "לא, לא כזה," אמר המורה לתנ"ך. "זה לא באמת מדריך ציפורים, רק ספר קריאה שנקרא ככה ואמור להיות אצלכם בחנות". ומעשה באשתו של המורה לתנ"ך, שקיטרה באוזניו ששוב הספר שהיא לקחה מהספריה נראה בינוני לגמרי ולא עושה חשק לקרוא אותו בכלל, וכמה מעצבן לבוסס בשלוליות הספרים הבינוניים בלי שיהיה משהו ממש טוב לקרוא. "טוב," אמר לה בעלה. כלומר המורה לתנ"ך בתפקידו הביתי, "יש לי כאן את הספר שהמורה להיסטוריה רצתה. את יכולה לנסות אותו. את רק צריכה לשמור עליו היטב, וגם לקרוא אותו תוך יומיים, לפני שהוא יגיע לבעליו האמיתיים".

וכך לקחתי את הספר. כריכה קשה, עטיפה יפה, פורמט קטן, לא המון עמודים. אין שום בעיה לסיים ביומיים. למעשה גם יום אחד הספיק. וזה כולל עצירה כדי לקרוא בקול ציטוטים נבחרים, כי זה כזה ספר יפה.

אז מה יש כאן? לא מדריך ציפורים. אני חושבת שזה כבר הובן בפסקה הראשונה. כן מזרח אפריקה, וליתר דיוק קניה. ובקניה גרים כל מיני אנשים, מכל מיני ארצות וגזעים. גיבור הספר הוא מר מאליק. אלמן בן שישים ואחת, מכריס ומקריח. כזה שמגיל שלושים נוקט בתחבולת "הלוואה וחיסכון" בתסרוקת שלו, למרות שאף אחד לא קונה את הבלוף. מר מאליק הוא בכלל הודי, אבל גר באפריקה, יחד עם הבת שלו פטולה. והוא משתתף קבוע בסיורי צפרות של יום שלישי בבוקר. כמו כן ישנה רוז מביקווה, מנחת הסיורים, שהיא בכלל סקוטית במקור, אבל מתגוררת בקניה. מר מאליק הביישן והמסוגר מתאהב ברוז, אבל מגלה לתדהמתו שיש לו מתחרה. וכך מגיע עיקר הסיפור שהוא תחרות זיהוי ציפורים בין שני המתחרים על ליבה של רוז. התחרות גוררת את המשתתפים בה למיני הרפתקאות, והפרס הוא הזכות להזמין את רוז מביקאווה, לשעבר מקדונלד, לנשף הריקודים השנתי של המועדון.

זהו. זה הכל. או כמעט הכל. ספר קליל ונחמד, במיטב מסורת הזקן בן המאה, איש ושמו אובה, מים לפילים או פרוייקט רוזי או כל ספר אחר שנמצא אצלי ברשימת "בקלילות". עלילות שאינן בהכרח אמינות, סיפור רומנטי, דמויות מוזרות אך חביבות, וסוף טוב. לא ברור למה הספר הזה מצליח פחות משאר הספרים שמניתי.
- אולי כי יש לו כזה שם מוזר.
- לא, כי "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" זה שם ממש רגיל.
- אולי כי יש לו דמות קשישה ולא אטרקטיבית.
- לא, כי אובה הוא איש צעיר, נעים הליכות ומושך.
- זהו, כי הוא לא מתרחש בסקנדינביה.
- ופרוייקט רוזי כן?
- אולי סתם כי אין לו מזל.
- כן, כנראה זה.

אמרתי "במסגרת הז'אנר", ולא דייקתי. כי הספר הזה טוב בעיני יותר מהז'אנר הרגיל. יש בו דמות מספר שיש לה גם אישיות, ולא משאירה את עצמה לגמרי בצד. יש בו הומור מוצלח, ודקויות הבחנה, והמון ציטוטים לשמירה. העיצוב נהדר בעיני. מעבר לכריכה הקשה והיפה, יש בראש כל פרק איור של ציפור אחרת. מה שמאוד מפליא בעיני היא הדרך שבה הם מתמודדים בכבוד. יש כמה דקויות על מה בדיוק תנאי החוזה, ואם שיתוף חברים, או יציאה לסיור הצפרות נחשבים חלק מתנאי התחרות, אבל שני המתמודדים באמת יוצאים לשטח לחפש ציפורים, ולא מעלים על דעתם שאפשר, נניח, לשבת בחדר עם מדריך ציפורים פתוח, ולהמציא רשימה בדויה. אבל זה כנראה משהו שרק הראש הישראלי התחמן שלי יכול להמציא.

ואם לא הבנתם אגיד את זה בצורה מפורשת: הספר מומלץ מאוד. גם אם צריך לחפש אותו בכמה סניפים של הרשת כדי למצוא.
=====
כאן אפשר להפסיק לקרוא את הסקירה. אבל לטובת מי שרוצה טעימות מהספר, אתן אותן עכשיו.

__*
"אם ברצונכם לזהות ציפורים, הזמן הטוב ביותר הוא עלות השחר, כיוון שאז הן קולניות מאוד. על פי האורניתולוגיה המערבית המודרנית, הן שרות כדי לבסס או לשמר טריטוריות, למשוך בני זוג, לאשש זיהוי מיני ודפוסי דומיננטיות חברתיים או להודיע על קיומו של מזון זמין. על פי מסורות אפריקאיות מקומיות, הן שרות כדי לקדם את פני השמש."

__*
"ישנה מחלה טורדנית אך נפוצה למדי בקרב נשיאים ומנהיגי עולם אחרים, הידועה בכינוייה "דאגה לאפריקה". בדרך כלל נדבקים בה מעבר לים, בוועידות פסגה שעיקרן העוני והתחלואה בעולם, והסימפטומים כוללים דקירות כואבות של אשמה על הפערים בין עושרו של העולם הראשון לשלישי, תחושת אי נוחות באיזור שיפולי הבטן שמקורן באפשרות שקפיטליזם חסר רסן אינו מניע מוצלח כל כך לעשיית טוב כפי שמבטיחים לנו ללא הרף, והתקפות תכופות של קריאה לעשיית מעשה. התרופה הטובה ביותר היא תמיד מנה הגונה של משבר פנימי. במהלך השנים הראשונות לכהונתו השנייה עבר הנשיא קלינטון התקף קצר אך עז של מחלה זו, ובטרם הגיעה מוניקה הצעירה עם התרופה, הספיק לא רק לכנס ועדת סנאט מיוחדת לנושא אפריקה, אלא גם לשלוח את חברו ועוזרו הנאמן ד"ר דונלד ק' דיק למשימת ליקוט עובדות מקיפה של חמישה ימים אל היבשת. מסע המחקר הקפדני של ד"ר דיק כלל תשע שעות תמימות בקניה."

__*
"האם ההנחה הרווחת בקרב חוקרים אירופאים, שלפיה כל מאפיין גיאוגרפי שעיניהם נחות עליו לראשונה זקוק לשם חדש, היא שיגיון חביב או מטופש? למיטב הבנתי, בני אדם משוטטים בחלק זה של אפריקה כבר שלושה מיליון שנים - פחות או יותר. עובדת קיומו של שטח גדול ורטוב בקרבם לא נעלמה מעיניהם. כמה גדול? גדול יותר מאגם מישיגן, גדול יותר מטסמניה, גדול יותר מקונטיקט, מסצ'וסטס, ורמונט ורוד איילנד גם יחד. הוא גדול כל כך שאנשים בצידו האחד העניקו לו שם אחד, ואנשים בצידו השני העניקו לו שם אחר, והאנשים באמצע העניקו לו כמה שמות נוספים. אבל כל זה לא הפריע לד"ר ליווינגסטון. בהגיעו הוא לא שאל את המקומיים איך הם מכנים את האגם הגדול בקצה הנילוס. והוא העניק לו שם חדש, המנצחי את שמה של זקנת שבט של לבנים שחי באי קטן במרחק שמונת אלפים קילומטרים משם. חביב או מטופש? אני באמת מתקשה להחליט."

ועכשיו באמת זהו.

ספר מקסים שבנוי בצורה מיוחדת, כל פרק כולל ציור ותיאור של זן כלשהו של ציפורים, אך אל תטעו זהו לא מדריך ציפורים קלאסי. כל פרק עוקב אחר תחרות מעניינת בין שני טיפוסים מעניינים שכולל לא רק תחרות של ספירת מיני ציפורים אלא יש לה השלכות מעבר.
הרומן מתאר את מציאות החיים העכשווית בקניה ומהווה קול ייחודי ומעניין של התקופה והמקום.
מומלץ :)

לשם שינוי, אחרוג מעט ממנהגי ואתחיל עם העטיפה לסיפור, קרי – כל הדברים שמסביב אשר גורמים לנו לרצות לקחת ולקרוא ספר מסוים.
שמו של הספר מרמז די בבירור על היותו מעין אנציקלופדיה לציפורי מזרח אפריקה. עמוד השער וגב הספר נותנים תחושה זו, וכמות הציפורים, צבען ומעופן מחזקות את האשליה הזו. אשליה? אכן, כי מלבד שמו הקשר לציפורי מזרח אפריקה הוא די רופף ומאוד קלוש, ומכאן לא תבוא הישועה למעוניינים בלימוד על ציפורי מזרח אפריקה.
עם פתיחת כריכתו הקשה של הספר (מה, עדיין יש כאלה?) מקדם אותנו "דף שורות" שכאילו נלקח ממחברת של אחד התלמידים והודבק לכריכה ולעמוד הראשון ובו מסופר מה שהיה אמור להיות בגב הספר – קיצור תוכנו של הסיפור. בעמוד האחרון לעומת זאת בחר המחבר, או מי מטעמו, לכתוב בדיחה די שחוקה ומוכרת, שבינה לבין תוכן הספר אין כל קשר.
נו, שיהיה. אני תמיד פתוח לשמוע בדיחות.
ולאחר שהתוודענו לקלילותו החיצונית של הספר ולרצון לגרום לנו "לתפוס ראש טוב" לא נותר אלא לצלול לעומקו בתקווה ש"הנה נלמד משהו על ציפורים" ובעיקר על ציפורי קניה, שבה יש כ- 1000 מינים וניירובי הבירה לבדה התברכה בכ- 200 מהם, מן הסתם – קבועים.
הספר עוסק בסיפורם של שני צפרים חובבים שהשתתפו בסיורי צפרות אשר אותם הדריכה מדריכה מקומית בשם רוז. השניים מאוהבים בה ומתכננים, כל אחד לחוד, להזמינה ל"נשף השנתי של מועדון הצייד של ניירובי". הרצונות הופכים להתערבות ביניהם, שמי שיראה מינים רבים יותר של ציפורים במשך זמן נתון – הוא יזכה לפנות אליה ולהזמינה, זאת מבלי לומר למושא נפשם על התחרות וההזמנה שבדרך...
וכך, במועדון שבו הם חברים, לצורך התצפיות והספירה המדויקת נקבעים "חוקים קשוחים" מה מותר ומה אסור לעשות, וכל זאת בפיקוח מספר חברים ועו"ד בכללם...
מאליק, גיבור הסיפור הוא איש עסקים טוב ודואג שעקב "לחץ בעבודה" בתו קבעה לו תור אצל קרדיולוג, ואף שלא התגלו בעיות, הביקור הסתיים בהמלצה מקצועית: "אתה זקוק לתחביב. משהו שיסיח את דעתך מהעבודה – זה הלחץ..." וכך הגיע לציפורים, ולהדרכתה של רוז.
המתחרה השני על לבה של רוז הוא הארי. הוא ומאליק הכירו בצעירותם בבית הספר, אהבה גדולה לא הייתה ביניהם, אולם אין זה המקום לפירוט.
וכך, כשהתחרות בעיצומה נשדד מאליק עם רכבו באחד האתרים ופנקס שבו רשומים מיני ציפורים שהיה במכוניתו נופל לידי השודדים. טוב, על מספר מינים שמופיעים בפנקס ניתן לוותר לעומת חייך שניצלו, אולם בפנקס הקטן הייתה, בנוסף לרשימת המינים, גם ביקורת מרומזת על שרי ממשלה מסוימים בקניה שהיו לדעתו של ידידנו - איש העסקים מאליק, מושחתים.
את דעתו עליהם הוא שלח לעיתון מקומי בכתבות תחת הכותרת: "הלך הזרזיר אצל העורב". האישום היה ברור: המושחתים מתחברים לדומים להם.
עם החשש הזה, שהדבר יתגלה, ממשיך מאליק בספירת המינים עד לסוף המפתיע שבו ייקבע מי מהשניים זכה בכבוד לפנות למדריכה רוז ולהזמינה לנשף השנתי.
הייתי מגדיר את הספר כ"ספר בסדר" שגם כתיבתו הקלילה והניסיון להיתלות במשפט מחוכם (הלך הזרזיר...) לא גרמו לי להתלהב יותר מדי.
סביר.
הערת שוליים:
גם אצלנו ישנה תחרות ושמה "אלופי הנדידה" וקבוצות מהארץ ומחו"ל מנסות לצלם ולעדכן ברשימה את מיני הציפורים שראו במשך 24 שעות. האלופים מגיעים לכ- 170 ציפורים ועופות שנצפו על ידם. לא רע בהתחשב בארצנו הקטנטונת...

ספר קליל, משעשע ונפלא שפשוט נעים לקרוא!
הסיפור מסופר על ידי מספר אנונימי שחולק עם הקורא אנקודות שונות על חייו מפעם לפעם, שמחוברות לעלילה כמובן.
מרענן להתנתק מהספרים היותר 'כבדים' שנושאים בחובם מסרים עמוקים ועלילות מפותלות, ולצלול אל עולם קסום, ססגוני ולא מוכר בניירובי ועולם הציפורים והאנשים המופלאים שבה. האיורים המקסימים של הציפורים בכל ראש פרק מוסיפים המון חן לספר, שינוי גדול שציור קטנטן יכול לעשות. גם אהבתי את הכריכה הקשה.
הייתי ממליצה לקרוא את הספר בטיסות, נסיעות, או סתם כמתחשק משהו קליל ונעים אך עדיין איכותי.

ספר ממש מקסים ואנושי. מתחיל כסיפור קטן על מר מאליק חובב הציפורים ועל מכיריו. לאט לאט ובעדינות הוא חושף פרטים נוספים עליו, על חבריו, ועל משפחתו וגם על החיים בקניה. מומלץ ביותר.

ספר ממש חמוד. אני נהניתי מאוד. לא קורה בו כל כך הרבה, אבל זה בדיוק מה שעושה את הספר כל כך נחמד, כי הוא גורם להרגשה טובה.
הכתיבה מלאת הומור, עוד דבר טוב מאוד בספר הזה.