מעשה במורה להיסטוריה שביקשה מהמורה לתנ"ך לקנות לה ספר. לא כי היא מתעצלת, אלא כי זה ספר שלא נמצא בכל חנות, והיא יודעת שהוא עובר ליד חנות שבו הספר נמצא. המורה לתנ"ך קצת התפלא "מדריך לציפורים של מזרח אפריקה?" הוא שאל, "לא ידעתי שאת מתעניינת בצפרות". המורה להיסטוריה אמרה לו שהיא באמת לא, זה לא מדריך ציפורים אלא ספר קריאה, והיא קיבלה עליו המלצות. ומעשה במורה לתנ"ך שהלך לחנות הספרים וביקש מדריך לציפורים של מזרח אפריקה. המוכרת בחנות הספרים קצת התפלאה, ואמרה שאין להם מדריכי ציפורים. "לא, לא כזה," אמר המורה לתנ"ך. "זה לא באמת מדריך ציפורים, רק ספר קריאה שנקרא ככה ואמור להיות אצלכם בחנות". ומעשה באשתו של המורה לתנ"ך, שקיטרה באוזניו ששוב הספר שהיא לקחה מהספריה נראה בינוני לגמרי ולא עושה חשק לקרוא אותו בכלל, וכמה מעצבן לבוסס בשלוליות הספרים הבינוניים בלי שיהיה משהו ממש טוב לקרוא. "טוב," אמר לה בעלה. כלומר המורה לתנ"ך בתפקידו הביתי, "יש לי כאן את הספר שהמורה להיסטוריה רצתה. את יכולה לנסות אותו. את רק צריכה לשמור עליו היטב, וגם לקרוא אותו תוך יומיים, לפני שהוא יגיע לבעליו האמיתיים".
וכך לקחתי את הספר. כריכה קשה, עטיפה יפה, פורמט קטן, לא המון עמודים. אין שום בעיה לסיים ביומיים. למעשה גם יום אחד הספיק. וזה כולל עצירה כדי לקרוא בקול ציטוטים נבחרים, כי זה כזה ספר יפה.
אז מה יש כאן? לא מדריך ציפורים. אני חושבת שזה כבר הובן בפסקה הראשונה. כן מזרח אפריקה, וליתר דיוק קניה. ובקניה גרים כל מיני אנשים, מכל מיני ארצות וגזעים. גיבור הספר הוא מר מאליק. אלמן בן שישים ואחת, מכריס ומקריח. כזה שמגיל שלושים נוקט בתחבולת "הלוואה וחיסכון" בתסרוקת שלו, למרות שאף אחד לא קונה את הבלוף. מר מאליק הוא בכלל הודי, אבל גר באפריקה, יחד עם הבת שלו פטולה. והוא משתתף קבוע בסיורי צפרות של יום שלישי בבוקר. כמו כן ישנה רוז מביקווה, מנחת הסיורים, שהיא בכלל סקוטית במקור, אבל מתגוררת בקניה. מר מאליק הביישן והמסוגר מתאהב ברוז, אבל מגלה לתדהמתו שיש לו מתחרה. וכך מגיע עיקר הסיפור שהוא תחרות זיהוי ציפורים בין שני המתחרים על ליבה של רוז. התחרות גוררת את המשתתפים בה למיני הרפתקאות, והפרס הוא הזכות להזמין את רוז מביקאווה, לשעבר מקדונלד, לנשף הריקודים השנתי של המועדון.
זהו. זה הכל. או כמעט הכל. ספר קליל ונחמד, במיטב מסורת הזקן בן המאה, איש ושמו אובה, מים לפילים או פרוייקט רוזי או כל ספר אחר שנמצא אצלי ברשימת "בקלילות". עלילות שאינן בהכרח אמינות, סיפור רומנטי, דמויות מוזרות אך חביבות, וסוף טוב. לא ברור למה הספר הזה מצליח פחות משאר הספרים שמניתי.
- אולי כי יש לו כזה שם מוזר.
- לא, כי "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" זה שם ממש רגיל.
- אולי כי יש לו דמות קשישה ולא אטרקטיבית.
- לא, כי אובה הוא איש צעיר, נעים הליכות ומושך.
- זהו, כי הוא לא מתרחש בסקנדינביה.
- ופרוייקט רוזי כן?
- אולי סתם כי אין לו מזל.
- כן, כנראה זה.
אמרתי "במסגרת הז'אנר", ולא דייקתי. כי הספר הזה טוב בעיני יותר מהז'אנר הרגיל. יש בו דמות מספר שיש לה גם אישיות, ולא משאירה את עצמה לגמרי בצד. יש בו הומור מוצלח, ודקויות הבחנה, והמון ציטוטים לשמירה. העיצוב נהדר בעיני. מעבר לכריכה הקשה והיפה, יש בראש כל פרק איור של ציפור אחרת. מה שמאוד מפליא בעיני היא הדרך שבה הם מתמודדים בכבוד. יש כמה דקויות על מה בדיוק תנאי החוזה, ואם שיתוף חברים, או יציאה לסיור הצפרות נחשבים חלק מתנאי התחרות, אבל שני המתמודדים באמת יוצאים לשטח לחפש ציפורים, ולא מעלים על דעתם שאפשר, נניח, לשבת בחדר עם מדריך ציפורים פתוח, ולהמציא רשימה בדויה. אבל זה כנראה משהו שרק הראש הישראלי התחמן שלי יכול להמציא.
ואם לא הבנתם אגיד את זה בצורה מפורשת: הספר מומלץ מאוד. גם אם צריך לחפש אותו בכמה סניפים של הרשת כדי למצוא.
=====
כאן אפשר להפסיק לקרוא את הסקירה. אבל לטובת מי שרוצה טעימות מהספר, אתן אותן עכשיו.
__*
"אם ברצונכם לזהות ציפורים, הזמן הטוב ביותר הוא עלות השחר, כיוון שאז הן קולניות מאוד. על פי האורניתולוגיה המערבית המודרנית, הן שרות כדי לבסס או לשמר טריטוריות, למשוך בני זוג, לאשש זיהוי מיני ודפוסי דומיננטיות חברתיים או להודיע על קיומו של מזון זמין. על פי מסורות אפריקאיות מקומיות, הן שרות כדי לקדם את פני השמש."
__*
"ישנה מחלה טורדנית אך נפוצה למדי בקרב נשיאים ומנהיגי עולם אחרים, הידועה בכינוייה "דאגה לאפריקה". בדרך כלל נדבקים בה מעבר לים, בוועידות פסגה שעיקרן העוני והתחלואה בעולם, והסימפטומים כוללים דקירות כואבות של אשמה על הפערים בין עושרו של העולם הראשון לשלישי, תחושת אי נוחות באיזור שיפולי הבטן שמקורן באפשרות שקפיטליזם חסר רסן אינו מניע מוצלח כל כך לעשיית טוב כפי שמבטיחים לנו ללא הרף, והתקפות תכופות של קריאה לעשיית מעשה. התרופה הטובה ביותר היא תמיד מנה הגונה של משבר פנימי. במהלך השנים הראשונות לכהונתו השנייה עבר הנשיא קלינטון התקף קצר אך עז של מחלה זו, ובטרם הגיעה מוניקה הצעירה עם התרופה, הספיק לא רק לכנס ועדת סנאט מיוחדת לנושא אפריקה, אלא גם לשלוח את חברו ועוזרו הנאמן ד"ר דונלד ק' דיק למשימת ליקוט עובדות מקיפה של חמישה ימים אל היבשת. מסע המחקר הקפדני של ד"ר דיק כלל תשע שעות תמימות בקניה."
__*
"האם ההנחה הרווחת בקרב חוקרים אירופאים, שלפיה כל מאפיין גיאוגרפי שעיניהם נחות עליו לראשונה זקוק לשם חדש, היא שיגיון חביב או מטופש? למיטב הבנתי, בני אדם משוטטים בחלק זה של אפריקה כבר שלושה מיליון שנים - פחות או יותר. עובדת קיומו של שטח גדול ורטוב בקרבם לא נעלמה מעיניהם. כמה גדול? גדול יותר מאגם מישיגן, גדול יותר מטסמניה, גדול יותר מקונטיקט, מסצ'וסטס, ורמונט ורוד איילנד גם יחד. הוא גדול כל כך שאנשים בצידו האחד העניקו לו שם אחד, ואנשים בצידו השני העניקו לו שם אחר, והאנשים באמצע העניקו לו כמה שמות נוספים. אבל כל זה לא הפריע לד"ר ליווינגסטון. בהגיעו הוא לא שאל את המקומיים איך הם מכנים את האגם הגדול בקצה הנילוס. והוא העניק לו שם חדש, המנצחי את שמה של זקנת שבט של לבנים שחי באי קטן במרחק שמונת אלפים קילומטרים משם. חביב או מטופש? אני באמת מתקשה להחליט."
ועכשיו באמת זהו.