מֵאִיגָרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא
הסיפור הזה מדגיש עד כמה בשנייה אחת של חוסר מחשבה, פזיזות ואי תשומת לב, אפשר להפוך את הקערה על פיה.
וככה זה מתחיל: - יום של חג ופינוק... מיקי מילוא מורחת לק אצל המניקוריסטית ולפתע בתיק מצלצל הסלולארי...
ציטוט עמוד 10: "אמא!" הוא צועק, "בואי הביתה! תגיעי לפה מהר! אמא בואי!" ...
אור (אוריה), דניאל ועופר ישבו ללמוד לבחינה בהיסטוריה, ומי בבית רק צ'ארלי הכלב.
דניאל נמוך קומה, עם כרבולת אדומה על ראש שיער שחרחר, התגלח ראשון מבין החברים ונופף בגבריותו בפני חבריו, לעומתו עופר היה בן יחיד, כיבד את הוריו, אך התעקש למרות היותו בן יחיד להתגייס לקרבי.
אור (אוריה)-ילד שני במשפחה, לא לוחמני כמו אחיו יואב, אוהב לצייר וכילד אסמאטי עטוף בצמר גפן של אימו. חבריו לא פעם מאשימים אותו שהוא מנפנף בהצלחה של אביו שהיה מקור הגאווה במשפחה.
הבעל-מתן תא"ל לשעבר "מורעל" הסיירת, עד כדי כך שאימן את החברים אור, דניאל ועופר לגדס"ר גולני ומשם לסיירת. לדעתו של מתן הסיירת היא אחת היחידות הכי שוות בצבא, כאשר הסמל של הסיירת מלווה את החברים, ואפילו על כל שולחן בכיתות שאור למד, וקירות בחדרו של אור היו מכוסים בציורי הנמר עם כנפי צניחה, מעופף, שואג, טורף וממריא בכל הווארציות האפשריות.
את מתן אפשר לתאר הכי טוב על ידי הציטוט מעמוד 82: "צ'ארלי (הכלב) מעולם לא היה אמור להגיע אלינו הביתה. הוא הגיע רק כי אני נשואה לגבר שמאמין שהוא כול-יכול. תחת פיקודו השמש תהפוך לירח, היבשה-לים וכלב טרף לחיית מחמד.".... כזה החה מתן – המפקד בצבא ובבית.
יואב-הבן הבכור בבה"ד 1 צוער בקורס קצינים. הילד של אבא...יואב מקבל את "הבשורה" לאחר ניווט חשוב בקורס קצינים. מוותרים לו על "ירי לאחר מאמץ" ומזמנים אותו לדובלה המפקד, שמבשר לו שאביו מבקש לשוחח עימו בפרטיות....יואב מתעקש להיות בזכות עצמו ולא להתכנס מתחת למכנסיו של אביו התא"ל, שבכל חדר בצבא תלויה תמונתו. הוא עומד על דעתו לשרת "בעוקץ".
מיקי מילוא מגיעה הביתה לבקשתו של אור ומה היא פוגשת? מכוניות של משטרה ומגן דוד אדום בכניסה לביתה, ורק לאחר שהשוטר שוכנע שזהו ביתה, היא נתקלת בתמונה מזעזעת של דם קרוש ואויר חנוק.
למטבח נכנס אור עם שני שוטרים לצידו מנסה לרוץ, לחבק את אימו, אך האזיקים מונעים זאת ממנו.
ציטוט עמוד 15: "אמא! זה לא היה בכוונה," לפני שאני קורסת על רצפת המטבח ומתעלפת.
מכאן מתחיל המסע בתוך הבירא עמיקתא...
מיקי מילוא ואחותה יתומות צה"ל שגדלו בצל זכרונות אבא ובחינוכה של האם הצדקנית. מיקי לאחר שיחוררה מצה"ל נישאה למתן ולפרנסתה עבדה כגננת. לאחר מספר שנים החליטה לפרוש מהגננות ולעבור לעיצוב פנים. החיים בצילו של מתן, שהיה מפקדה הישיר בעת שירותה הצבאי ולימים הפך לבעלה ואב בניה, אפשרו לה חיים טובים, עצמאיים ואפילו רומן צדדי.
הסיפור של מיקי מילוא הוא סרט מהחיים! אף פעם לא מצפים לחלום כזה. זהו ספר שבועט בבטן. כתוב נפלא, עם תפנית בלתי צפויה שאותי היא הפתיעה למרות שציפיתי לה, אבל לא ידעתי מאיזה כיוון היא תנחת.
הסיפור הזה מעורר הרבה שאלות: למי לבוא בטענות? להורים? לילדים? את מי להעמיד למשפט את ההורים, או את הילדים? האם אנחנו המראה של הילדים שלנו? ואם כן, כאשר זה קורה איפה החברה התומכת? האם נכון שהכישלון הוא יתום? ייתכן שיש אנשים שהאסון של האחד הוא ההזדמנות של האחר? האם זה נכון לשדר את התדמית שאצלי הכול בסדר? כן! כן אני חזקה ונטולת דפקטים? האם זה נכון להתפשר ולחיות בין הטיפות? האם אפשר להחליף רגש של כעס בחמלה ורחמים? האם אפשר לתקן טעות? או, כמו שכולם אומרים על טעויות בחיים משלמים?
מיקי מילוא מתארת את עצמה הכי טוב מה שהיא. ציטוט עמוד 151:"... אבל עד היום אני חושבת שלמרוח משהו רך על כעס זה טוב. מי כמוני יודעת, בין אחותי ואמא שלי החלקתי בין הטיפות כל חיי". מיקי עשתה זאת עם כולם: מתן-בעלה, ילדיה, עם אחותה, עם אימא שלה, שכניה, חבריה וכל מי שהיה בסביבתה.
ככה מיקי הרגישה.... ציטוט עמוד 246: "מה כבר אפשר להגיד למישהו ששמו אותו על הגלגל הענק הכי גבוה של החיים והוא רואה איך החלקים שלו מתעופפים לכל עבר? שמור על עצמך? אנחנו איתך? כולנו חושבים עליך?"
בעזרתה של מיקי מילוא, יעל טבת קלגסבלד לוקחת את הקורא למסע "איך מטפלים", מאידך היא מתקילה את הקורא עם "היחסים החדשים" שנוצרים עם הסביבה בעקבות האירוע. (השכנים, החברים, התקשורת ועוד).
אהבתי את השפה הרהוטה בגובה העיניים. הסיפור קולח, ומרתק כאחד.
כשמסיימים לקרוא את הספר, אולי מתחילים להבין שיש גם צד שני. יעל טבת קלגסבלד מצליחה ב-318 עמודים, להכניס את הקורא לצד השני של המתרס. זה הצד שאף פעם לא כותבים עליו ואם כן אז בלי טיפת חמלה.
יופי של ספר שמשאיר המון תובנות ואני שואלת: "אפשר להתחיל מהתחלה?" מבטיחה לכם ש-99% מהאנשים שהם בני חמישים פלוס, היו רוצים להיות בני עשרים עם השכל של בני חמישים. לא?
מיקי מילוא מאוד רוצה להתחיל מהתחלה... ציטוט עמוד 273: "... אני רוצה להתחיל הכול מהתחלה, נקי כמו במשחקי המחשב שאתה מבין שהסיבוב הנוכחי אבוד ואתה יכול לזנוח אותו ולהתחיל אחד מחדש." אחרי הציטוט הזה אני גם שואלת:
"זה אפשרי?"
יופי של ספר אנושי, אמיתי שמנגן על מיתרי הלב.
מומלץ בחום.
לי יניני

















