ביקורת ספרותית על מתחת לכיפה השקופה מאת סטיבן קינג
ספר טוב

---

טוב, אני נאלץ להתנצל בפני מעריצי לי צ'יילד. לא מזמן ירדתי עליו תוך השוואתו לסטיבן קינג, והנה בספר הזה אני מקבל וואחד אגרוף לפנים, כשסטיבן קינג עצמו מזכיר את ג'ק ריצ'ר כקצין שציין לשבח את דייל ברברה, גיבור הספר. מגניב לאללה. ואם לי צ'יילד זוכה לכזה כבוד, אז אני עפר לרגליהם ולרגלי כל מי שאוהב את שני הסופרים האלה.
לגופו של ספר, אני חושב שמדובר באחד הספרים הכי פחות אמינים והיותר ילדותיים של סטיבן קינג. ללא ספק משהו קרה לו מאז "זה" ו"העמדה", כי הספר עב הכרס הזה הוא ירידה נוראית ברמת הכתיבה מצידו. או במילים אחרות: התמסחרות. היו לו הברקות לא קטנות מאז תחילת האלף השלישי (בהן 22/11/1963 הגאוני והמרגש), אבל זו לדעתי התרסקות של ממש. אני באמת רוצה לזקוף את הכתיבה הירודה והילדותית לתרגום לעברית, אבל אני חושד שלא זו הבעיה היחידה. ישנן עוד בעיות, בהן לדוגמא הקלישאתיות של הספר, שהיא פשוט הורגת את האמינות של הדמויות ושל העלילה. באיזהו שלב הרגשתי שאני קורא קריקטורה. לא נעים ומביך כשמדובר באחד הסופרים הגאוניים בדורנו.
כך הרגשתי בערך עד עמוד 700, אלא שמאותו עמוד באורח פלא (או שפשוט התרגלתי לרמת הכתיבה), נשביתי בעלילה והצלחתי להנות ממנה.
אבל הציון הגבוה היחסית מגיע לסטיבן קינג על ההרהורים שהרעיון שהספר מביא איתו. הספר הזה הוא לא רק סיפור על עיירה שנלכדת מתחת לכיפה שקופה ואטומה ועל האופן שבו מגיבים אליה התושבים. הוא גם משל לכל אלו ש-לא- נלכדו תחת הכיפה, כלומר: הבדיחה היא על חשבוננו. כי בסופו של דבר, במה כדור הארץ הוא פחות אקווריום מהכיפה שנחתה על תושבי צ'סטר מיל? השטח הוא יותר גדול, אבל הגבולות עדיין קיימים! והאם אנחנו כן מצליחים במשימה של לא להיות אדם לאדם זאב, אפילו כשזה נוגע לחבר או לשכן שלנו? מחשבות רציניות.
נמצא שיש בספר הזה מוסר השכל גדול למי שאוהב להתבונן קצת הרחק מעבר לעלילה.

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על מתחת לכיפה השקופה