ביקורת ספרותית על אנקת גבהים [1990] מאת אמילי ברונטה
ספר מעולה

---

אמילי ברונטה כותבת מעולה, או יותר נכון כתבה מעולה. אנקת גבהים זוהי אחוזה אשר בעליה חוזר יום אחד ואיתו ילד צועני שחור עיניים ושיער. בעל האחוזה אימץ את הילד וקראו לו היתקליף. היתקליף וביתו של בעל האחוזה (קאתרין) מתאהבים. האהבה הזאת אינה אהבה רגילה, זאת אהבה הרסנית, חולנית, שטנית. פה רואים עד כמה אמילי ברונטה מוכשרת ואת גודל המקוריות הטמונה בסיפור המופלא הזה. הדמויות שאמילי יצרה כל כך מטורפות ומוטרפות כל אחת בדרכה שלה. כל דף שקראתי חששתי לגלות איזה מהדמויות תאבד את עצמה לדעת ומה תעשה לעצמה או לבריות.

בעמודים הראשונים (30-40 עמ' ראשונים) לא כל כך הבנתי מה קורה מה השמות והיחסים המשפחתיים, חזרתי לקרא אותם שוב, התקדמתי בקריאה והכל מסתדר בהמשך, לכן אל נא תתייאשו בעמודים הראשונים, הסיפור מרתק,קולח ויש בו הכל מהכל -מתח, מסתורין, קסם, אהבה, שינאה, נקמה, פחד ועוד

גיבורנו היתקליף, כל כך מסתורי ואפל כמעט כל הספר מתואר עד כמה הוא גס רוח, שנוא על הבריות, אכזר, מרושע, שטני ועוד..לאורך כל הסיפור שאלתי את עצמי מה בעצם הוא עשה בפועל שהוא כל כך שטני ורשע. אמילי ברונטה מכינה את הקורא טוב טוב כך שלקראת סוף הסיפור מקבלים טעימה אמיתית מהרוע הזה.

הסיפור ריתק אותי אליו אבל היה חסר לי פרטים ומידע לגבי עברו של היתקליף. רק אח"כ הבנתי שזה בעצם חלק מהמסתורין שאמילי יצרה סביב היתקליף וככל הנראה את פיסת המידע הזאת היא לקחה איתה לקבר .

בנוסף, האהבה היתה קצרה. כוונתי היא שהאהבה לא התארכה על פני עמודים רבים. היו מפגשי בין היתקליף לקאתרין וחילופי דברים שאנו הקוראים לא ידענו מה נעשה ונאמר בהם וכשכבר מקבלים הצצה למפגש אחד סוער במיוחד, מפגש מלא תשוקה מיוסרת-שם זה מסתיים ואני נשארתי המומה עם טעם של עוד. גם במקרה הזה הבנתי שככל הנראה בסיסו של הספר אינו סיפור האהבה, אלא הטירוף היוקד של היתקליף. ייתכן שאמלי רצתה שיצרת האומנות המושלמת שלה תסווג כספר מתח מיסתורין עמוק ואפל ולא כפי שכבר נכתב עליו "סיפור האהבה המרגש ביותר בספרות האנגלית".

לסיכום, אני ארשום את זה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים-רוצו לקרא!

» ביקורות נוספות של paz
» ביקורות נוספות על אנקת גבהים [1990]