ביקורת ספרותית על עונות מתחלפות מאת סטיבן קינג
ספר טוב

---

כרגע סיימתי את הספר, והאמת היא שקשה לי לכתוב על הספר
ביקורת. הוא היה טוב. אפילו קרוב למעולה.
ובכל זאת קשה לי לתת לו חמישה כוכבים, כי משהו בו לא
ממש זרם לי בו....
אבל בואו נתחיל מההתחלה.
אחרי הרבה הרבה זמן שחיפשתי את הספר(כי מסתבר שהוא דיי נדיר) בסוף מצאתי אותו בספריה.
ממש שמחתי. אפילו התלהבתי.
אני פשוט זכרתי את שני הסרטים שמבוססים על שתיים מהנובלות שבספר(חומות של תקווה ו-אני והחבר'ה)לטובה.
השאלתי אותו והתחלתי לקרוא אותו בשקיקה.

הסיפור הראשון היה "אביב של תקווה" או ריטה הייורת והבריחה משושנק".
הסיפור מסופר דרך נקודת מבטו של רד, על אנדי דופריין שמואשם על רצח אשתו ומאהבה,
ודנו אותו למאסר עולם.
אז ככה.
מצד אחד, הסיפור מסופר בשפה מאוד פשוטה אך רגישה(כיאה לסטיבן קינג),
ומצד שני משהו בכל זאת היה לי חסר.
אני לא מצפה שהסרט והספר יהיו אותו הדבר, אבל משהו בספר פיספס את אותו
הקסם שהיה בסרט.
אולי כי הסרט הועבר בצורה אפילו יותר רגישה, אולי כי חצי מהדברים שהיו בספר שונו
לסרט(והרבה מהם לטובה), ואולי בגלל שאני דיי אוהבת את מורגן פרימן וטים רובינס.
בכל מקרה, הסיפור היה טוב, אבל מה לעשות, הסרט היה יותר טוב לדעתי.

הסיפור השני "קיץ של שחיתות" או "תלמיד מצטיין מידי"
מספר על טוד, תלמיד מעולה שמגלה כי שכנו היה קצין S.S במלחמת העולם השנייה,
וסוחט אותו שייספר לו על כל מה שקרה שם, בתור מקור ראשון.
אבל העניינים מתחילים להסתבך ושניהם מפתחים יחסי תלות אחד בשני.
הסיפור היה דיי טוב, אם כי היה בו משהו קצת מופרך והזוי....
אבל כנראה בגלל ששתי הדמויות קצת לא שפויות בראש, אז אולי התפתחות העלילה כן הגיונית.
סיפור דיי טוב בתכל'ס, אבל הרגיש טיפה קצר ולדמויות היו מניעים מוזרים ופעולות מוזרות.

הסיפור השלישי, המקסים ביותר בכל הספר,
הוא "סתיו של תמימות" או "הגופה",
מספר על גורדי(שהוא המספר וגיבור הסיפור),כריס, טדי ווורן.
ארבעה חברים שלקראת סוף חופשת הקיץ יוצאים למסע של חיפוש גופה של ילד בן גילם, שנהרג ביער בגלל רכבת חולפת.
הסיפור מגולל את חוויות המסע, הקשרים שלהם אחד עם השני ועל הקשרים עם המשפחות שלהם.
אין ספק, זה היה הסיפור הכי מקסים בספר, וטיפה הצטערתי שקינג לא כתב אותו כסיפור בפני עצמו.
היו בו דברים שאפשר היה לפתח אותם וממש לעשות סיפור הרבה יותר ארוך ושלם בפני עצמו.
גורדי וכריס היו שתיי הדמויות האהובות עליי. כמה רגישות בשתי הדמויות
האלה, קשר חברי מקסים, משעשע, תומך. זה הרגיש כ"כ אמיתי.
מציאותי.
האמת שהסרט והסיפור הזה ממש משתווים מבחינתי(למרות שבסרט שינו כמה דברים, אבל מילא).

הסיפור האחרון היה "סיפור של חורף" או ,נשימה נכונה".
בעיקרון הסיפור מספר על מישהי שמוכנה ללדת בכל מחיר, גם בנסיבות המוזרות ביותר. ככה
בכל מקרה היה כתוב בתקציר....
האמת היא שפשוט אחרי כמה עמודים הסיפור ממש שיעמם אותי, אז דילגתי לפרק שבו הופיע הסיפור עצמו.
הסיפור לא היה כ"כ טוב לדעתי, לא מעניין, לא מפחיד, פשוט..... רגיל.
לא, ברור שהסוף שלו לא היה כ"כ רגיל(מי שקרא יבין), אבל הוא לא באמת עורר בי משהו.
לא תחושת היזדהות. נאדה....

בסוף הספר, הופיע "אחרית דבר" ששם סטיבן מתחיל לספר על איך הוא כתב את הספר,
על ההרגשה של להיות מקוטלג כסופר אימה וכו'....
גם זה, משום מה, לא היה כ"כ מעניין(ב"אפלה מוחלטת אין כוכבים" זה היה יותר מעניין).



בקיצור, האם אני ממליצה על הספר?
כן, למרות כמה מינוסים שציינתי, אני ממליצה עליו,
כי למרות הכל, הוא עדיין ספר דיי רגיש, מעורר מעט אימה וחרדה ומהנה.
אני חושבת שאפשר לוותר על הסיפור האחרון.
לא חייבים לקרוא אותו לדעתי.

» ביקורות נוספות של שרון
» ביקורות נוספות על עונות מתחלפות