ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 23 בספטמבר, 2007
ע"י dinga
ע"י dinga
סטיבן קינג הוא אחד הסופרים האהובים עליי. בהתחלה אהבתי אותו בגלל ספרי האימה שכתב, אך עם הזמן למדתי להעריך אותו כסופר מוכשר. כשגיליתי את אוספי הסיפורים הקצרים שלו והנובלות התענגתי במיוחד - לטעמי הם מוצלחים יותר מספריו עבי הכרס (להוציא את ה"עמדה" ו"זה" - 2 יצירות המופת שלו).
הקובץ הזה מכיל 4 נובלות, שעל פי שלוש מהן נעשו סרטים. אף אחת מהנובלות אינה סיפור אימה. הספר מחולק לפי עונות השנה.
הסיפור הראשון, Rita Hayworth and the Shawshank Redemption, מסופר מנקודת מבטו של רד, אסיר בכלא שאושנק, והוא מספר על אסיר אחר, אנדי דופריין, במשך תקופת זמן ארוכה של יותר מארבעים שנה. דמותו של אנדי, בנקאי שמואשם ברצח כפול של אשתו ומאהבה, מתוארת בעדינות, בהערכה ואפילו באהבה. הנובלה הזו מוקדשת לאביב, תקופה של תקווה, ואכן, דמותו של אנדי מושכת כ"כ את רד כיוון שנראה כאילו הסביבה הקשה בה הוא נמצא אינה נוגעת בו בכלל. קינג מצליח להבדיל ולבודד את דמותו הייחודית של אנדי בסביבת הכלא, עד שתוך כדי קריאה תמיד דמיינתי אותו כמוקף הילה זוהרת סביבו.
על פי סיפור זה נעשה כמובן סרטו המפורסם והמוצלח מאוד של פרנק דרבונט, "חומות של תקווה". את הסרט ראיתי (יותר מ-10 פעמים...) לפני שקראתי את הנובלה, ולמרות שהסיפור הרגיש הזה, הממלא את הלב בתחושת תקווה וחמימות כלפי האדם, הוא נפלא, לטעמי הוא נופל ברמתו מהסרט. ראשית, עלילתית, דרבונט פיתח את העלילה והוסיף לה כמה טויסטים מעניינים. בעיקר יש הבדל בדמות הסוהר (ביירון הדלי, שמשוחק בסרט ע"י קלנסי בראון) ומנהל הכלא, שבנובלה הם בעצם מספר דמויות (כולן נוראיות ומעוררות זעם על רשעותן) לא עמוקות במיוחד. בנוסף, המשחק של מורגן פרימן וטים רובינס כ"כ נחרט בזכרוני, עד שהוא חסר לי מעט תוך כדי קריאה. הבמאי גם השתמש בכמה "כלים הוליוודים" סוחטי דמעות שאין בספר (כמו האסיר הזקן והעורב שגידל) שלא מנוצלים בספר. לעומת זאת, בספר קינג מוסיף כמה אנקדוטות היסטוריות מעניינות לגבי בתי כלא בעבר, שגרמו לי לצמרמורות קשות.
הנובלה השנייה היא Apt Pupil, והיא מתייחסת לקיץ של שחיתות. בגדול, היא מספרת על נער כל-אמריקאי שמגלה ששכנו הזקן הוא פושע מלחמה נאצי שמתחבא מאימת המוסד וכו', ומחליט לסחוט אותו כדי שהזקן יחלוק עימו את סיפורי הזוועה מתקופת המלחמה. זו הנובלה הארוכה ביותר בספר, וגם הקשה ביותר לקריאה. הרבה זמן נמנעתי מהספר הזה בגלל הנובלה הזו. קודם כל היה לי קשה להתמודד עם ההתייחסות של סופר אמריקאי לא-יהודי לנושא השואה, הקדוש כ"כ אצלנו. אצל קינג השואה היא ארוע זוועה ככל ארוע זוועה אחר שמתרחש, כמו רצח של ארדם אחד ע"י שכנו. הנאצי הוא לא יותר מרוצח המונים מתוחכם. לכמה רגעים אפילו מתעוררת סימפטיה כלפיו, כאשר הוא נסחט ע"י הילד. לי היה קשה מאוד עם זה. אין לי כוונה לפתוח דיון על תפיסת השואה, והיחס שלנו כלפיה בניגוד לפשעים אחרי שנעשים בעולם, אבל התיאור של קינג לא היה לי קל לקריאה, והפסקתי את הקריאה לא מעט פעמיים ודנתי עם עצמי ברגשותיי. קינג גם מתאר את סיוטי הרדיפה של הנאצי בשל הסחיטה שהוא עובר, והפחד שלו להתגלות, ואלו קטעים מרגיזים במיוחד. בכלל, קשה לי לקרוא ספר ששתי הדמויות הראשיות שלו מתחרות בכמה אפשר לתעב אותן. המשכתי לקרוא רק כי רציתי כבר ששתיהן ימותו...
כסיפור, הנובלה כתובה היטב, ובהחלט מעוררת רגשות עזים. את חמשת העמודים האחרונים של הסיפור קראתי בהליכה ברחוב, כי לא יכולתי להתנתק ממנו.
גם על פי נובלה זו נעשה סרט, אך לא יצא לי לראות אותו.
הנובלה השלישית היא The Body, והיא מתייחסת לעונת הסתיו, להתבגרות וליציאה מהתמימות הילדותית. על פיה נעשה הסרט הנהדר של רוב ריינר, "אני והחבר'ה". היא מספרת על מסע של ארבעה ילדים לראות גופה של ילד אחר, שנהרג עח פסי רכבת, והיא, כמוובן, מסע ההתבגרות שלהם. מעולם לא קראתי ביוגרפיה של קינג, אך אני מניחה שיש כאן הרבה זכרונות ילדות שלו. הנובלה מתארת להפליא את הילדות בשנות ה-50' במיין, את נפשם של ילדים בני 12, את כאבו של הילד המספר, שבעקבות מות אחיו הבכור האהוב הפך ל"בלתי נראה" להוריו האבלים. זו הנובלה המוצלחת ביותר בספר, סיפור אנושי קטן ומרגש. הסרט דומה מאוד עלילתית, אבל גם מי שיודע את הסרט בעל פה עדיין יהנה מאוד לקרוא את הנובלה - יש משהו ייחודי מאוד בצורה בה קינג כותב. הוא מקפיד כל כך על הפיכת הדמויות שלו לאנשים אמיתיים, עם עבר, היסטוריה, אופי, חולשות, אנקדוטות...דברים שלעולם אל יוכלו לעבור בסרט, לא משנה כמה טוב הוא.
הנובלה האחרונה, והקצרה ביותר, היא The Breathing Method, והיא סיפור של חורף. לא ידעתי כלום על הנובלה הזו כשהתחלתי לקרוא אותה (לא היה שום תיאור בגב הספר). לא ארצה להרוס, לכן רק אגיד שהיא סיפור שמספר מישהו לקבוצת אנשים. אני מאמינה שמי שקרא ספרות אמריקאית של תחילת המאה יזהה מהיכן קינג שאב את ההשראה, אבל לי אין כ"כ למה להשוות. זה סיפור קטן ומהנה, עם טוויסט נחמד בסוף. לטעמי היא נמרחה קצת יותר מדי בכמה מקומות, וטוב שהיא מוקמה בסוף, כי היא לא משתווה לשלושת הנובלות שקדמו לה, ומי שיתחיל איתה את הקריאה עלול לוותר.
ממליצה בחום רב, אחד הספרים הטובים של קינג שקראתי
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
