ביקורת ספרותית על המין האנושי מאת רובר אנטלם
הביקורת נכתבה ביום שישי, 13 בדצמבר, 2013
ע"י tuvia


על פניו, ספר זה ניראה כמהדורה שניה של הזהו אדם , של פרימו לוי.
אולם קריאה מעמיקה , מעמידה בפנינו כמה תובנות ישנות- חדשות , שיש רבים
בינינו שמתעלמים מהם, מפחד של פגיעה ב״ יחידיות״ השואה. השואה בלעדית
שייכת לנו, ואל להם לגויים להעיז ולנסות לקחת מאיתנו את השואה ״שלנו״.
רובר אנטלם, שבינו ובין ליהדות אין ולא דבר, דוקא היה עד לחלק מהשואה שלנו,
ואולי אפילו לאותם חלקים ב״ פיתרון הסופי״, שכל כך הרבה היסטוריונים ״ חדשים״
מנסים לגמד ולהמעיט מגורל היהודים.
סיפורו של אנטלם הוא קשה, מחוספס ישיר ולא יחודי, שהרי היו מאות אלפים , מכל
עמי אירופה שעברו בדרך אותה עבר אנטלם, ואשר רבים מאוד מהם לא עמדו בכובד
המשא ומתו , חוסלו, נעלמו תחת משטר האס- אס, במחנות השונים שהללו הפעילו
בכל כך הרבה יעילות.
תובנה נוספת של אנטלם, שבמלחמה על החיים והמוות ניצחו החיים את הנאצים.
או כמו שהוא מנסח את זה בסיפרו: כל יום חיים נוסף, הוא ניצחון של האסיר על
שוביו, של פרוסת לחם שנאכלה ונתנה יום נוסף של חיים , תרמה לניצחון האדם על
מעניו, כל מעשה אסטרטיבי של הפטלינג ( אסיר) אחד לחברו, או של סתם אזרח גרמני
לשבוי , היא ניצחון של רוח האנוש על רוח הרשע, תרומה בדרך לניצחון עליו ותרמה
לכישלון המערכת הזוועתית ביותר שהתקיימה בהיסטוריה האנושית.
קצת רקע לדמותו של האיש: רובר אנטלם, יליד קורסיקה ב1917.נעצר ביוני 1944
על ידי הגסטפו יחד עם אחותו, שנספתה ברוונסברוק.
אנטלם עצמו נשלח למחנה בוכנוולד ומשם למחנה עבודה ליד העיר באד- גנדרסהיים.
עם התקרבותם של הצבאות הסובייטים, פונו כל אסירי המחנה ( יחד עם כל אסירי המחנות
האחרים במזרח), במה שכונה לאחר מכן ״צעדות המוות״, והגיע עם חבריו האסירים (כמאה חמישים
מתוך חמש מאות שיצאו לדרך), למחנה דאכאו. אנטלם, שניצל ממוות על ידי חבריו ( המחתרת הצרפתית),
הובא לטיפול בפריז , וניצל ממוות. הוא השתייך למפלגה הקומוניסטית הצרפתית, אבל הסתייג בגלוי מפולחן
סטלין, ולכן גורש משורות המפלגה.
ספרו - המין האנושי, ניכתב מיד כשהחלים ומצבו הרפואי השתפר, ב1947 השלים את הכתיבה כשבעיניו ניצבת
מטרה אחת, לפרסם ולהפיץ לקהל הרחב ביותר, את קורות המגורשים למחנות, ולהסביר לציבור הרחב את מהות הרוע
האנושי, ואשר בן אנוש נורמלי יתקשה להאמין לסיפור שכזה , אבל מצד שני יתרום להבנה, שבני אנוש מסוגלים לגלות
רוע בל יתואר, אחד לשני.
ספר מעולה, קשה, ובעל תובנות עמוקות.
טוביה
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
tuvia (לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
אני ממשיך, ובעיקר מקומם של היהודים והגרמנים ( נמשל הצבא הגרמני- ורמאכט) .
וכל אחד מנסה להוציא מהנושא את התועלת הפרטית שלו. הרי לך כמה דוגמאות:
עד לפני עשרים שנה, רוב הגרמנים החזיקו במחשבה שהוורמאכט לא נטל חלק
בשואה. עד שבאו כמה היסטוריונים ישראלים ואחרים והוכיחו שהצבא נטל חלק
מאוד אקטיבי בחיסול היהודים בברית המועצות ובחלק המזרחי של פולין.
ההיסטוריונים החדשים ( ובניהם גם גרמנים , אנגלים וכו׳) טוענים שלא היתה השמדה
מכוונת של היהודים, ורוב היהודים שניספו מתו כתוצאה ישירה מהמלחמה עצמה ( קרבות, רעב, מחלות וכו׳).
זרמים בשמאל ( מהשמאל קוויאר ועד השמאל הקיצוני) מתחבר לימין הקיצוני בהפיכת השואה דבר בנאלי
ולא יוצא מן הכלל, תוך חיבור נושא השואה לנושא הסכסוך הישראלי- פלסטיני, ובכך הם מנסים למסמס את
השואה כארוע היסטורי יוצא מן הכלל בזוועיותו. אנו שומעים לעיתים קרובות התייחסויות כגון: הטיפול של ישראל בפלסטינים דומה לטיפול הגרמנים ביהודים! , ואף אחד לא פוצה פה בנושא .
גורם נוסף שמתווסף לנושא הוא אלה שמנסים לעשות קופה על סבל היהודים. זה מתחיל בפולניה וכל התחייה המלאכותית בתרבות היהודית של לפני המלחמה ( בעלי עסקים , מסעדות, חנויות מזכרות, מוכרים שמדברים
אידיש ( רחמנא לצלן), מסעדות כשר , חבורות קלייזמרים וכו׳, וכלה, בארגונים יהודים שאמורים לפעול בשם הניצולים
ולהשיג להם רווחה לשנות חייהם האחרונות.
כך. כפי שקורה כיום, הנושא מתחיל לקבל יותר ויותר ציביון בין לאומי שמוציא את היהודים מן המשוואה שואה=יהדות.
טוביה
tuvia (לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
Pany, הבעיה הרבה יותר מסובכת בכל שאמור לשואה. הארוע ההיסטורי עצמו מותקף בכמה חזיתות ובמיוחד מקום
panyola (לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
אלו ששרדו ניצחו את הרוע כל פרט לעצמו. את הרוע הקולקטבי אי אפשר לנצח כיון שהוא לובש פנים חדשות כל דור ודור כל עשור כל שנה וכל יום. הרי לא פסו מעשי הרוע מן העולם. החיים מורכבים ממלחמה נצחית שבין הרע לטוב. ולצערי לא רק גויים מנסים לגמד את השואה שלנו. גם כאן בארץ ישראל שכחו את עברנו הקשה בשואה זו ובשואות קודמות שעברנו, ומוכנים לחלק את הארץ בשם ההומניות והאנושיות, מאמינים שאנו אור לגויים . וטיעונם , שבגלל הסבל שעבר על עמנו נגזר תפקידנו להיות מושיעי העולם, לתת מפלט לכל הפליטים בעולם, לתת זכות שיבה ללא יהודים כי הרי אנחנו אור לגויים. אכן אסור שניתן לגמד לנו את השואה זה בלתי נסלח ולא מתקבל על הדעת.
tuvia (לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
היי יעל, ראשית תודה על הלייק לך ולכל המלייקים האחרים. בנוגע לניצחון הטוב על הרע,
האם את זוכרת בסוף הסרט רשימות שינדלר את התור
הניצולים ומשפחותיהם העוברים לפני קברו של שינדלר בבית
הקברות הפרוטסטנטי בירושלים?
לדעתי זה הניצחון בהא הידיעה על הרוע.
כאשר מצליח למשהו לשים מרל בגלגלי ההשמדה ולגרום לחריקת
המערכת זה הניצחון.
הצלת נפשות זה הניצחון. וכמו שאומר הפתגם החסידי המציל נפש חיה
כאילו הציל עולם מלא. ולא משנה אם זה נפש יהודית או נפש צרפתית או אחרת.
שבת שלום.
yaelhar (לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
מעניין. ומעניינת התובנה של "ניצחו החיים את הנאצים". התובנה הזו נכונה (כל רוע והשמדה בהיסטוריה הותיר אחריו אנשים ש"ניצחו" אותו) אבל לי היא נראית כמו נחמת עניים.
tuvia (לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
היי רץ, אינני מכיר את הספר הזה שציינת.
המין האנושי בכללותו מדגיש את הנפילה של האדם ( כמין- סוג) במצבי קץ
לדרגות הכי שפלות שיכולות להיות. ומצד שני מראה גם התעלויות מעל דרגת
האני, ואף נכונות לתת ולהקריב את הכל, כולל החיים.
אני התרשמתי שלא ניתן לעשות הכללה של כל המין האנושי וירידתו לתהום .
הרוב כמובן יהיו במצב או של התאבנות ( מפחד וחשש לחיים), או מצב של לשבת על
הגדר מבלי לקבל החלטה. זהו לא מחקר אמפירי, אלה הם זיכרונות חיים של אדם ששרד את
התופת ( הכי גרועה?), והצליח בכוחות נפש , אומץ לב ואסטרטיביות לשרוד ( וגם המון מזל).
באמת התרשמתי שזהו ספר יוצא דופן.
שבת שלום וחורף חמים ונעים.
טוביה
רץ (לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
טוביה כתוב היטב - האם זה לא מזכיר את האדם מחפש משמעות, כתפיסה פסכולוגית שחיפשה משמעות חיובית למקום שהיה הנמוך ביותר בעולם ?





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ