על פניו, ספר זה ניראה כמהדורה שניה של הזהו אדם , של פרימו לוי.
אולם קריאה מעמיקה , מעמידה בפנינו כמה תובנות ישנות- חדשות , שיש רבים
בינינו שמתעלמים מהם, מפחד של פגיעה ב״ יחידיות״ השואה. השואה בלעדית
שייכת לנו, ואל להם לגויים להעיז ולנסות לקחת מאיתנו את השואה ״שלנו״.
<mark>רובר אנטלם</mark>, שבינו ובין ליהדות אין ולא דבר, דוקא היה עד לחלק מהשואה שלנו,
ואולי אפילו לאותם חלקים ב״ פיתרון הסופי״, שכל כך הרבה ה

וואו, איך מתחילים?
ברוב,אם לא בכל,מסמכי וספרי שואה שקראתי רכשתי ידע היסטורי עובדתי או סיפורים אנושיים קורעי לב ובלתי נתפסים.
בשונה,הספר הזה עבורי הוא יותר מסמך אנתרופולוגי ופילוסופי.ושלא תהיה טעות-הוא לא פחות קורע לב אבל בהחלט פחות מעורר רחמים ויותר מעורר מחשבה.

את הספר כתב <mark>רובר אנטלם</mark>, אסיר פוליטי צרפתי ששהה תשעה חודשים במחנה עבודה, וכבר מההקדמה שכתב הוא עצמו אפשר להבין."כשאני אומר שהרגשנו