קשה לי לכתוב ביקורת על ספר שואה. מי אני ומה אני שאדרג חוויות חיים ואירועים שקרו בה.
מצד שני, לקחתי מהספרייה ספר שעל פניו אמור להיות מחקרי, ספר שמתחקה אחרי תצלום , אחרי ילד אחד קטן.
זה לא ממש זה.
הילד ההוא מלווה ברקע ובתחושות, נוכח נפקד בסיפור.
הספר מתמקד בדמויות שסובבות את הילד ההוא מהתמונה ההיא: החייל הגרמני שמכוון אליו רובה, מפקד הכוח הגרמני במרד, יהודיה ששרדה את המרד והמלחמה וילד קטן. אוד. (האם זה הוא? אולי)
הספר עוקב אחר חייהם לפני, בעת ואחרי המלחמה מתוך כוונה להבין את הפחד שנובע בעיני הילד הקטן ההוא, את האירועים שהביאו אותו לעמוד מבועת בידיים מורמות מול רובה פעור.
הספר כתוב בסגנון קליל, זורם, עלילתי. הוא לא מחדש יותר מדי. לא מנסה להעמיק . היו חסרים לי הטלטלה והחור בבטן, שמלווים אותי בכל קריאת ספר על השואה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
