ביקורת ספרותית על הדור האבוד - סיפורה של מלחמת יום הכיפורים מאת אמנון לורד
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 27 בנובמבר, 2013
ע"י אורי רעננה


לכאורה, עוד ספר על מלחמת יום כיפור, למעשה מבט על המנהיגים ויכולת מנהיגותם, התפקיד של ארה"ב והשבר החברתי פוליטי.
הכתיבה של לורד מענינת.
בהתחלה יש תיאור שנמצא בהרבה ספרים אחרים. נבון, עם היבט אישי. הוא שירת כקב"ר - (קצין בינה רישתי) במודיעין במלחמת יום כיפור.
ככזה הוא מביא בפעם הראשונה את " היסודות הנפשיים" שגורמים להחלטה כזו או אחרת , של גולדה, דיין, דדו ובעיקר זעירא.
גם בתיאור זה הוא מנתח בצורה מיוחדת את נקודת מבטם, לאו דווקא מהצורך התועלתני( שאני מניח שהיה קיים).
המבט המיוחד של אמנון לורד מתייחס גם לאמריקאים ובמיוחד לתפקיד שמילא קיסינג'ר.
הם רואים בנו מניה בבורסה. ברגע שאנו חזקים הם תומכים , כשאנו נחלשים הם לא עוזרים לנו (מזכיר בנקים).
תזה זאת מתוארת ומתחזקת בכל הספר והיא מפחידה.
גם ארועי הזמן האחרון באיראן, תומכים בזה.
באחרונה אני קורא כתבות של מילשטיין על דור הפלמ"ח באתר NEWS1 , והנה ההצטעצעות של חלק ממפקדי דור זה במלחמת יום כיפור (דדו, ברן ועוד) , חוסר חשיבה פיקודית, איסטרטגית ועוד תופעות כאלו. מתחזקת.
השבר בעקבות המילחמה בציבוריות הישראלית, מקבל כאן מקום נירחב.
תופעות של אינדיבידואליזם, שבירת מוסכמות כמו: ציונות באה תמיד עם סוציאליזם, קונפירמיזם וקבלה עיוורת של השילטון והסמכות, נשברות, עומדות למיבחן מחודש ומותכות לצורות אחרות.
הוא לא כותב זאת, אבל, השקפתי האישית היא כי מלחמת יום הכיפורים היתה משמעותית על המהלכים במיזרח התיכון ובתהליכים החברתיים הישראלים, אולי יותר ממלחמת ששת הימים.
אם כי היינו זקוקים לששת הימים כדי שתהיה מלחמת יום כיפור ( ציני, נכון?).
צריך לשאול אולי על תהליכי "אילו". מין היסטוריה ללא מלחמות אלו? האם זה אפשרי?
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אורי רעננה (לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
לחמדת תוסיפי על דברייך, את חוסר החינוך לחשיבה צבאית ברמה הטקטית והאיסטרטגית. אחד החסרונות שעליהם מצביעים כתוצאה ממלחמת יום כיפור הוא חוסר חשיבה של מיגננה או אפילו נסיגה.
אני חושב כי שיר הפלמח "אין עם אשר יסוג מחפירות חייו", .לא הובן כי נסיגה לעיתים להערכות חדשה יכולה להיות בהחלט צורך. ראו לדוגמה הבריחה מלבנון במלחמת לבנון הראשונה. בלי חשיבה פיקודית מסודרת , בלי מחשבה על גורל האנשים שהיו נאמנים לנו, על הציוד שהופקר כאילו היינו בכורח של נסיגה בכל מחיר באותו רגע.
וגם תדמית שיצרנו לעצמנו בנסיגה זו.
יש בעיה ואני מקווה כי מישהו מטפל בנושא.

מכאן
חמדת (לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
ל-אורי רעננה- אני מסכימה עימך ברוב דבריך פה .אבל יש כותבים שספריהם כל כך מוטים שמראש אני יודעת שאת רוב האמת לא אדע מהם .הכיתתיות הייתה ותהא בצבא כולל עד ימינו ,לגבי הערתך "בתוך הדרג חייבת להיות זרימת מידע,מחשבה עצמאית, וחופש או אפילו חובה להביע דיעה על המצב הקיים"-אני אומרת לך שעוד בתקופתי בצהל של ברק התחלתי להרגיש כקצינה בכירה שהזרימה הזאת כבר לא קיימת .כולם התכופפו ואמרו מה שהמפקדים מעליהם רצו לשמוע .זה היה נורא . צבא של אפנדים.שמחתי שאני מתקרבת לשחרור שלי.
אורי רעננה (לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
לרץ ולחמדת שלום המון זמן, דחיתי את הרעיונות והביקורת של מילשטיין.
כשעבדתי בחברה ביטחונית, שנתיים לאחר מלחמת יום כיפור, יצא לי לעבוד עם רמ"ט של ברן. ושם החלה ההתפכחות שלי.
בהמשך , קראתי הרבה ספרים על המלחמה בזאת ואחרות כולל ספריו של עימנואל ואלד ז"ל שגם הם מגיעים לאותה תזה: חוסר מיקצועיות ואי הבנה בין הטקטי לאיסטרטגי.
הכתיבה של ספר זה אינה בכעס, לא סגירת חשבונות, אלא הצגת רשמים של אחד שהיה בתוך המערכה בצמתים מכריעים.
אולי, לאלו החושבים כי רק מילשטיין מביע רעיונות מעין אלו , אני מפנה לסדרת הספרים הניפלאה של אלישיב שימשי על תיפקוד בדרגים שונים של פיקוד החל ממ"כ/ מט"ק ועד לאוגדונר. ויש לו הרבה מה להגיד.
לא ראיתי ניתוח ברמה של מפקד זירה או אלוף פיקוד ורמטכ"ל.
צריך לקרוא את כל הספרים, והדיעות, להוציא מיתוכם את הלוז והקליפה לזרוק.
אחת המחלות שעליהם מצביע מילשטיין היא הכיתתיות והמיפלגתיות בצבא.
החשש שלי הוא כשאני מביט קדימה.
אני מקווה כי ההתנהגות ודרך החשיבה תשתפר. אבל כשאני שומע מה היה במטכ"ל של אשכנזי, יש לי תחושה כי חוט השני עובר מתקופת תש"ח ועד היום ולא בטוח כי זה לטובה.
הכלל הוא כי האדם הוא הקובע, ויש לזכור כי הטכנולוגיה היא אמצעי שצריך להפעיל אותו בתבונה, כאשר כל דרג מבין את אחריותו,כפיפותו, סמכותו ומעשיו.
מאידך בתוך הדרג חייבת להיות זרימת מידע,מחשבה עצמאית, וחופש או אפילו חובה להביע דיעה על המצב הקיים.
אין לי תחושה כי הדבר ברור ומוטמע לגמרי.גם בתקופה שאחרי יום כיפור,עדיין יש הרכבי מטכ"ל שהיו מינזר שתקנים , משיקולים אינטרסנטיים.
רץ (לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
אורי מלשטיין - הוא בכיר חוקרי ההסטוריה הצבאית שלנו, האומנם ?
חמדת (לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
אל כתיבתו של אמנון לןרד יש להתייחס בחשדנות , זווית הכתיבה שלו כמו של מילשטיין מוטת ימינה זה לגטימי .השאלה היא היכן האמת העובדתית והיכן דעותיו ועד כמה אלו באלו השלבו ביחד .





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ