לכאורה, עוד ספר על מלחמת יום כיפור, למעשה מבט על המנהיגים ויכולת מנהיגותם, התפקיד של ארה"ב והשבר החברתי פוליטי.
הכתיבה של לורד מענינת.
בהתחלה יש תיאור שנמצא בהרבה ספרים אחרים. נבון, עם היבט אישי. הוא שירת כקב"ר - (קצין בינה רישתי) במודיעין במלחמת יום כיפור.
ככזה הוא מביא בפעם הראשונה את " היסודות הנפשיים" שגורמים להחלטה כזו או אחרת , של גולדה, דיין, דדו ובעיקר זעירא.
גם בתיאור זה הוא מנתח בצורה מיוחדת את נקודת מבטם, לאו דווקא מהצורך התועלתני( שאני מניח שהיה קיים).
המבט המיוחד של אמנון לורד מתייחס גם לאמריקאים ובמיוחד לתפקיד שמילא קיסינג'ר.
הם רואים בנו מניה בבורסה. ברגע שאנו חזקים הם תומכים , כשאנו נחלשים הם לא עוזרים לנו (מזכיר בנקים).
תזה זאת מתוארת ומתחזקת בכל הספר והיא מפחידה.
גם ארועי הזמן האחרון באיראן, תומכים בזה.
באחרונה אני קורא כתבות של מילשטיין על דור הפלמ"ח באתר NEWS1 , והנה ההצטעצעות של חלק ממפקדי דור זה במלחמת יום כיפור (דדו, ברן ועוד) , חוסר חשיבה פיקודית, איסטרטגית ועוד תופעות כאלו. מתחזקת.
השבר בעקבות המילחמה בציבוריות הישראלית, מקבל כאן מקום נירחב.
תופעות של אינדיבידואליזם, שבירת מוסכמות כמו: ציונות באה תמיד עם סוציאליזם, קונפירמיזם וקבלה עיוורת של השילטון והסמכות, נשברות, עומדות למיבחן מחודש ומותכות לצורות אחרות.
הוא לא כותב זאת, אבל, השקפתי האישית היא כי מלחמת יום הכיפורים היתה משמעותית על המהלכים במיזרח התיכון ובתהליכים החברתיים הישראלים, אולי יותר ממלחמת ששת הימים.
אם כי היינו זקוקים לששת הימים כדי שתהיה מלחמת יום כיפור ( ציני, נכון?).
צריך לשאול אולי על תהליכי "אילו". מין היסטוריה ללא מלחמות אלו? האם זה אפשרי?
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
