“כמו שמציין המחבר, בשנים האחרונות אנו מוצפים בספרי מלחמת יום הכיפורים.
בחלקם הגדול ספרים אלו מגמתיים ומכוונים מבחינה פוליטית.
חלקם כפי שכותב הסופר מוצפים ומציפים את הקורא באדי רעל שמחליפים את אדי ערפל הקרב שמלווים את הלחימה
עצמה.
הספרים כפי שהמחבר טוען נכתבו ״מזוויות ראיה צרות מאוד , לצרכי סדר יום מסויים, אישי או פוליטי. הם שמשו כתחליף לכתיבה היסטורית אמיתית, מושקעת שעשויה לשמש כנכס
תודעתי ולקח לדורות״(עמ׳ 299).
המחבר עצמו טוען שהוא ניסה להמנע מכתיבה מסוג זה ולטענתו כתיבתו באה למלא חלל הקיים של כתיבה היסטורית בדרך של עיתונאי ותיק הבא לתת דין וחשבון לסג״ם צעיר.
לצערי, אני דוקא מוצא שכתיבתו של לורד לוקה בחסר ומגמתית.
מצאתי בכתיבתו מגמתיות אשר באה לנקות ולהבריק אנשים מסויימים ובאותה הזדמנות קטנוניות עד כדי רשעות כלפי אחרים.
לורד תוקף בכל הזדמנות את הרמטכ״ל דדו, הוא מתקטן תוך התקפות קשות עם אלוף הפיקוד גורודיש, ודרך טיפולו בשר הביטחון דיין נעה בין צער ורחמים לאיש שנסע על גבו את האחריות לביטחון
המדינה.
אין ספק שקריאה בספר מספקת הפתעות למכביר, כאשר לדעתי ההפתעה הגדולה ביותר בעיני היא הנסיון לנקות את ראש אמ״ן אלי זעירא.
לאורך הכתיבה אני מוצא מן נסיון מעוות להוציא אנשים ששיחקו תפקיד ראשי באחריותם למחדל, בעוד שהוא מלמד סינגוריה על אחרים.
אורי מרעננה צודק בביקורת שכתב שכן בספר ניתן למצוא תובנות רבות ואחת מהן, אם לא העיקרית שבהם התפקיד ששיחק שר החוץ האמריקני
ואחריותו הכבדה במהות מבנה היחסים שנוצר בין ארה״ב לישראל, כאשר ישראל מדומה למניה בוול סטריט שכאשר היא עולה, ארה״ב באה לקראת
צורכיה, וכאשר היא בירידה, ארה״ב דוחקת אותה לפינה מסדר היום שלה.
בסך הכל לדעתי ספר ראוי בהחלט ולו רק בגלל התובנות הרבות שניתן למצוא בו.
שבת שלום לכולם
טוביה”

“לכאורה, עוד ספר על מלחמת יום כיפור, למעשה מבט על המנהיגים ויכולת מנהיגותם, התפקיד של ארה"ב והשבר החברתי פוליטי.
הכתיבה של לורד מענינת.
בהתחלה יש תיאור שנמצא בהרבה ספרים אחרים. נבון, עם היבט אישי. הוא שירת כקב"ר - (קצין בינה רישתי) במודיעין במלחמת יום כיפור.
ככזה הוא מביא בפעם הראשונה את " היסודות הנפשיים" שגורמים להחלטה כזו או אחרת , של גולדה, דיין, דדו ובעיקר זעירא.
גם בתיאור זה הוא מנתח בצורה מיוחדת את נקודת מבטם, לאו דווקא מהצורך התועלתני( שאני מניח שהיה קיים).
המבט המיוחד של אמנון לורד מתייחס גם לאמריקאים ובמיוחד לתפקיד שמילא קיסינג'ר.
הם רואים בנו מניה בבורסה. ברגע שאנו חזקים הם תומכים , כשאנו נחלשים הם לא עוזרים לנו (מזכיר בנקים).
תזה זאת מתוארת ומתחזקת בכל הספר והיא מפחידה.
גם ארועי הזמן האחרון באיראן, תומכים בזה.
באחרונה אני קורא כתבות של מילשטיין על דור הפלמ"ח באתר NEWS1 , והנה ההצטעצעות של חלק ממפקדי דור זה במלחמת יום כיפור (דדו, ברן ועוד) , חוסר חשיבה פיקודית, איסטרטגית ועוד תופעות כאלו. מתחזקת.
השבר בעקבות המילחמה בציבוריות הישראלית, מקבל כאן מקום נירחב.
תופעות של אינדיבידואליזם, שבירת מוסכמות כמו: ציונות באה תמיד עם סוציאליזם, קונפירמיזם וקבלה עיוורת של השילטון והסמכות, נשברות, עומדות למיבחן מחודש ומותכות לצורות אחרות.
הוא לא כותב זאת, אבל, השקפתי האישית היא כי מלחמת יום הכיפורים היתה משמעותית על המהלכים במיזרח התיכון ובתהליכים החברתיים הישראלים, אולי יותר ממלחמת ששת הימים.
אם כי היינו זקוקים לששת הימים כדי שתהיה מלחמת יום כיפור ( ציני, נכון?).
צריך לשאול אולי על תהליכי "אילו". מין היסטוריה ללא מלחמות אלו? האם זה אפשרי?”