ביקורת ספרותית על הדור האבוד - סיפורה של מלחמת יום הכיפורים מאת אמנון לורד
ספר בסדר

---

כמו שמציין המחבר, בשנים האחרונות אנו מוצפים בספרי מלחמת יום הכיפורים.
בחלקם הגדול ספרים אלו מגמתיים ומכוונים מבחינה פוליטית.
חלקם כפי שכותב הסופר מוצפים ומציפים את הקורא באדי רעל שמחליפים את אדי ערפל הקרב שמלווים את הלחימה
עצמה.
הספרים כפי שהמחבר טוען נכתבו ״מזוויות ראיה צרות מאוד , לצרכי סדר יום מסויים, אישי או פוליטי. הם שמשו כתחליף לכתיבה היסטורית אמיתית, מושקעת שעשויה לשמש כנכס
תודעתי ולקח לדורות״(עמ׳ 299).
המחבר עצמו טוען שהוא ניסה להמנע מכתיבה מסוג זה ולטענתו כתיבתו באה למלא חלל הקיים של כתיבה היסטורית בדרך של עיתונאי ותיק הבא לתת דין וחשבון לסג״ם צעיר.
לצערי, אני דוקא מוצא שכתיבתו של לורד לוקה בחסר ומגמתית.
מצאתי בכתיבתו מגמתיות אשר באה לנקות ולהבריק אנשים מסויימים ובאותה הזדמנות קטנוניות עד כדי רשעות כלפי אחרים.
לורד תוקף בכל הזדמנות את הרמטכ״ל דדו, הוא מתקטן תוך התקפות קשות עם אלוף הפיקוד גורודיש, ודרך טיפולו בשר הביטחון דיין נעה בין צער ורחמים לאיש שנסע על גבו את האחריות לביטחון
המדינה.
אין ספק שקריאה בספר מספקת הפתעות למכביר, כאשר לדעתי ההפתעה הגדולה ביותר בעיני היא הנסיון לנקות את ראש אמ״ן אלי זעירא.
לאורך הכתיבה אני מוצא מן נסיון מעוות להוציא אנשים ששיחקו תפקיד ראשי באחריותם למחדל, בעוד שהוא מלמד סינגוריה על אחרים.
אורי מרעננה צודק בביקורת שכתב שכן בספר ניתן למצוא תובנות רבות ואחת מהן, אם לא העיקרית שבהם התפקיד ששיחק שר החוץ האמריקני
ואחריותו הכבדה במהות מבנה היחסים שנוצר בין ארה״ב לישראל, כאשר ישראל מדומה למניה בוול סטריט שכאשר היא עולה, ארה״ב באה לקראת
צורכיה, וכאשר היא בירידה, ארה״ב דוחקת אותה לפינה מסדר היום שלה.
בסך הכל לדעתי ספר ראוי בהחלט ולו רק בגלל התובנות הרבות שניתן למצוא בו.
שבת שלום לכולם
טוביה

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על הדור האבוד - סיפורה של מלחמת יום הכיפורים