• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הנהר הסודי

הנהר הסודי

מאת קייט גרנוויל

הביקורת של מורי

תמונה של מורי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
הנהר הסודי

הנהר הסודי

מאת קייט גרנוויל

הביקורת של מורי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של מורי
הוצאה לאור:כנרת זמורה דביר
שנת הוצאה:2009
סדרה:מחברות לספרות
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
מיליו
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 12 שנים

“תרשו לי לקחת אתכם 200 שנה אל העתיד. אם משפחתך חסרת אמצעים אזי חייך קשים מאוד, העוני גדול ולעיתים אין”

8/9
ביקורות על הנהר הסודי
הבאה
גקי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•3 דקות קריאה

קייט גרנוויל, ילידת ותושבת סידני, ניסתה לכתוב את תולדות ישוב אוסטרליה ובמיוחד את אזור ניו סאות' ווילס, שם ממוקמת סידני. האם הצליחה? הצליחה בציון כמעט טוב מאוד.
תולדות אוסטרליה ממוקמות בתודעה העולמית כמושבת עונשין של בריטניה הגדולה. בעיני הבריטים אין דבר מרוחק יותר מאוסטרליה וכמובן שמה שרחוק מהעין, קרוב לוודאי גם רחוק מהלב.
ויליאם תורנהיל הוא נער המשיט מעבורת, תחילה כשוליה ואחר כך כמשיט של (כמעט) עצמו. הכמעט הזה עולה לו בגזר דין מוות, לאחר שנתפס בגניבה ממעסיקו. המהדרין יצקצקו בלשונם ויאמרו שזה לא יפה, אבל גרנוויל תיארה לנו יפה מהם אותם חיי משיט מעבורת על התיימז בראשית המאה ה-19. קור, גשם, שעות עבודה ארוכות, רוח חודרת עצמות ורעב הם אך מקצת ממה שהיה על המשיטים להתמודד אתם במה שקרוי פרנסה. אם נוסיף לזה את הצורך לפרנס אשה וילד קטן, היאוש מוחלט והדרך להשלמת הכנסה בדרך של סחיבה פעוטה פה ושם קצרה.
תורנהיל נתפס, כאמור, דינו נגזר למוות, הומתק והומר להגליה לאוסטרליה. אשתו מתלווה אליו במסע בן תשעת החודשים. בהגיעם לסידני מתברר שסאל, אשתו של תורנהיל, תהיה הסוהרת שלו. זה אולי משעשע, אבל הקשר ביניהם מיוחד ולכן עולה בידם לעבור תקופה של אסירות בקלות יחסית.
אוסטרליה כמובן שונה לגמרי. השמש קופחת, היובש והחום רבים, תורנהיל מתחיל שוב את חיי האסיר שלו כמשיט מעבורת עד שהוא זוכה לשחרור רשמי. כעת הוא פונה לנכס לעצמו כמאה אקרים (400 דונם) לאורך נהר בו הוא משיט את המעבורת שלו. השטח הזה מתאים לגידול תירס, למרות שתורנהיל נטול כל ניסיון חקלאי. השטח מוגדר, זרעי התירס מובאים, בהמשך גם יהיו שני אסירים שישרתו אותו, בקתה מוקמת וגשם יש. הזרעים ממהרים לפרוץ והכל כביכול לא יכול להיות טוב יותר.
אבל הטוב הזה מתנפץ אל סלע המציאות. המציאות אינה פשוטה וכוללת יתושים, נחשים, עכברושים, שמש קופחת, חוב על המעבורת, כלי העבודה והזרעים. אלא שגם מציאות זו אינה הכי גרועה משום שמציאות אפלה, תרתי משמע, מאיימת על המתיישבים החדשים. לפעמים האפלה זזה ורומח בידה, לפעמים אפילו נפצעים ואף מתים מזה. כשהאפלה מתגלה היא מתגלה בדמות תושביה השחורים של אוסטרליה, אותם אלה שאזור חלציים שאינו מסתיר דבר הוא מרבית לבושם, רומח בידם, חיות קטנות מתות משתלשלות מחגורתם והם דוברים שפה לא נהירה. בתחילה רואים בעיקר את עשן המדורות להם מרחוק, לפעמים נשותיהם פשוט חוצות את אדמתו של תורנהיל באדישות ולפעמים יש גניבה קטנה.
חבריו לשטחים הסמוכים, סמוכים שזה לוקח זמן מה לשוט אליהם, סבורים שאין לתת לשחורים דבר, אחרים סבורים שיש לתת משהו, אבל עצה אחת ברורה אין.
בהמשך יש התנגשויות דמים, צבאה של הוד מלכותה נכנס לתמונה ויוצא בשן ועין, אבל בסופו של יום, אוסטרליה כפי שהיא מוכרת לנו היום חיה ועומדת. המכשלה עיקרית של גרנוויל היא בהבאת הסיפור הכמעט אישי בלבדית של תורנהיל ואיבוד המימד האפי של הסיפור, הגעתם של עוד ועוד אסירים, ניכוס עוד ועוד שטחים נטולי בעלים "בהירים", התנגשויות דמים נרחבות ועוד.
אלא שהספר כתוב היטב, מרתק ברובו, מראה שבידי אדם יזמתי השמים הם הגבול. בסופו של דבר יש נחלה נרחבת, בית מהודר, משרתים וכסף. אז נכון שכמה וכמה (יש האומרים מאות אלפים) מתו בדרך ונכון שצבע עורם "לא נכון", שקשה לספור אותם משום שהם הרי רק צללים בינות לעצים. עניין ליפי נפש לעסוק בו. קחו את זה בחשבון כשאתם קוראים סיפור הצלחה שכזה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של נצחיה
נצחיה
תמונה של רץ
רץ
תמונה של חני
חני
תמונה של מירית
מירית
תמונה של עולם
עולם
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של נתי ק.
נתי ק.
תמונה של yaelhar
yaelhar
9קוראים|גיל ממוצע60|78%נשים

על המבקר

תמונה של מורי

מורי

ותיק
חבר מזה 19 שנים
990 ביקורות•39 נבחרות•21,228 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלאסית
תמונה של מורי
מורי
ותיק
חבר באתר מזה 19 שנים
ביקורות990
ביקורות נבחרות39
לייקים שקיבל21,228
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת514ספרות מקורית233ספרות קלאסית27

דיון על הביקורת

3 תגובות
רץ
רץ•לפני 12 שנים

ביקורת מצויינת - אוסטרליה תמיד סקרנה אותי על מרחביה הגיאוגרפיים ועל ההיסטוריה האנושית המאוד יחודית, הביקורת שלך שקפה זאת היטב

חני
חני •לפני 12 שנים

לוקחים ,לוקחים בחשבון.מי בכלל יכול לשכוח?

האגדות שהם מספרים שם בסידני על האבורג'נים לא מתקרבות בכלל לאגדות הכיבושים שלנו כאן.מעניין
עולם
עולם •לפני 12 שנים

יופי של סקירה.

עד לפני כמה שנים אוסרטליה נחשבה מקום בו אין אנטישמיות. לא עוד.
3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של מורי

מול המראה האכזרית

מול המראה האכזרית

מיכאל בר-זהר

את הסקירה לספר מאיר עיניים זה התחלתי לכתוב באמצע מאי 2026, מספר חודשים לפני הבחירות הגורליות שלאחר הטבח ההוא. מיהרתי להתחיל לכתוב כבר בעמוד 50 של הספר. אם ההפיכה המשטרית מצד הליכוד והימין עשתה משהו מטלטל בקטנה לפוליטיקה הישראלית בתחילת 2023, טבח השבעה באוקטובר טלטל בענק בפוליטיקה בה נמצאים לרוב ננסים רוחניים.
הספר הנוכחי של מיכאל בר-זוהר, כותב נהיר ומאיר עיניים, כאמור, מספר לנו סיפור, שלא ניתן לראות בו אלא סיפור של היסטוריה חוזרת, אבל לאחור. בר-זהר, יליד 1938, היה דוברו של משה דיין, בשיאו שר הביטחון בזמן מלחמת יום כיפור. פרט לדיין, בר-זהר מספר על רבים מגדולי הפוליטיקה של אותם ימים מהענק מכולם, אך קטן-הגוף, דוד בן-גוריון ועד לשמות נוספים כיגאל אלון, משה דיין, נבון, פרס, זלמן ארן, רבין, גולה מאיר, בגין ועוד. הספר הגיע לאינתיפאדה הראשונה ב-1987, אירוע רב נפגעים בגוף, בנפש ובפוליטיקה הישראלית.
ומה ההבדלים כבר בקריאת רבע מהספר? שני הבדלים גדולים ובולטים: דוד בן-גוריון היה פוליטיקאי ומדינאי ענק. הוא ראה למרחוק וסמך על הצעירים המוכשרים, אותם רצה לקדם ותמך בהם. אותם צעירים, או לפחות חלק מהם, הגיעו רחוק כמו גולדה מאיר, רבין, פרס ונבון. ומה היום? מעל כולם ניצב נתניהו, פוליטיקאי ענק ומדינאי ננס, המוקף בננסים רוחניים לרוב, שאת רובם ככולם אין הוא רוצה לקדם ועליהם אין הוא סומך. האם נתניהו אשם בכך? לגמרי. באווירה שיצר מי שיכול לתרום לפוליטיקה ולמדינה, ולא רוצה בכך, ומי שנתמנה לתפקיד כלשהו, לא מסוגל לכך. אפילו תקופתו של בגין זכורה לטוב בתחילתה.
עם המשך הקריאה לא ברור מה מטרת הספר, אבל הכתיבה הבהירה והמרתקת מכריחה כמעט להמשיך בקריאה. הספר, כאמור, נעצר ב-1989, עת משתדלים כל העולם ואשתו להגיע להסכמה על תחילת הדברות עם הפלסטינאים והגעה להסדר, מה שהיום זוכרים כאוטונומיה לפלסטינאים. באותה עת שמיר קפוץ היד ראש הממשלה ורבין שר הביטחון. מפלגת העבודה רוצה (לתת עבודה...) והליכוד השולט מלוכד כרגיל סביב סרבנות וחוסר מעש.
בדרך ממלחמת ששת הימים לאינתיפאדה הראשונה לא מעט מתו משני הצדדים, אבל העולם הערבי קפא על שמריו ולא יכול היה לתת דבר (לערביי ישראל). ישראל התעצמה והתחזקה, ומהצד היוני הבינו מה שתמיד היה ברור, שצריך להפרד כידידים מהערבים לטובת שני הצדדים. האם נפרדנו?
עוד שנים אחדות (לאחר סיום הספר) יעלה נתניהו לשלטון לאחר הרצחו של רבין ומותה של ישראל הישנה והטובה. הביביזם יעלה ויפרח, ישראל גדלה באוכלוסייתה וכך כמובן גם אוכלוסיית הפלסטינאים, אם כי פחות מהנבואות השחורות. האם היום אנחנו מתקרבים לאיזשהו פתרון? השבעה באוקטובר הוכיח בבירור שלא, אבל גם ננסותם הרוחנית של הפוליטיקאים מהימין הריק על מלא הוכיחה שאין על לדבר ואין עם מי. אם מצדנו אין עם מי לדבר, והספר שלפני הוכיח שתמיד היה עם מי, נראה שהמצב אבוד. חשוב לזכור, שלא מדובר בספר על שלום. העולם היום השתנה כל כך, השנאה לישראל חזקה כל כך ויכולתה למכור נשק משובח לאוייבנו מוצקה מתמיד, שלקרוא ספר כמו שקראתי הוכיח שהים אינו אותו הים, הפוליטיקאים מתכווצים והרצון הטוב מתפוגג.
ואם נחזור שוב לספר האדום שלפנינו, הרי ליוויתי אותו אני, גופי ותודעתי במסופר בו כשאני ילד, נער, חייל וסטודנט. כל מה שקרה בו חוויתי בחיי, אבל תמיד נחמד לקרוא כשהכל מסוכם היטב מעטו המושחז של בר-זהר, היודע כתוב.

לפני שבועיים•
★★★★★
•מורי
לב רעב

לב רעב

אשכול נבו

בואו נדבר מה אין בספר.
אין בספר אנשים הנהפכים לחיה אחרת או לחרקים, כך שאפשר לומר עליהם דברים שאפשר לומר רק על אנשים הנהפכים לחרקים.
אין בספר תעלומות, עם גיבור הפותר תעלומות אלה, שאין לו אישה ואין לו ילדים, כי ככה יצא.
אין בספר אנשים מוכשרים מגדר הרגיל, הכותבים עליהם ביוגרפיות ומתארים אותם ישנים לילות שלמים במשרד שלהם עצמם על הרצפה עד שהחשמלית הראשונה המושלמת תצא לכביש. אתם כבר מנחשים. לא, היא לא סינית.
נו, אתם דוחקים, מה כן יש?
אז בואו נדבר על מה יש בספר.
בספר יש סיפורים, דבר שאני דווקא לא אוהב, אבל זה של אשכול נבו, זה שיודע לכתוב מה שנעים לנו לקרוא, אבל שנעים לו יותר לכתוב עליו. הצירוף הזה אפילו נעים עוד יותר כי זו הישראליות בלי פוליטיקה (אז מה אם נבו הוא הנכד של ראש הממשלה השלישי של ישראל?), בלי היסטוריה מעצבנת ולעומתית, עם דברים נייטרליים שעושים לנו נעים בגב בלי התייפיות ומתקתקות סכרינית. זה לגמרי לא עניין של מה בכך. אשכול נבו זוכה להיות סופר אהוב בלי התנצלות.
אז כן, כמובן שלא כל הסיפורים באותה רמה, אבל שופעים מצבים ואמירות העושים לנו טוב, ממש ספר ממתק.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•מורי
הבית אשר נחרב

הבית אשר נחרב

ראובן נמדר

הספר הזה זכה בפרס ספיר ב-2014. אני לא מתרשם מפרסים בכלל ומפרס ספיר בפרט, והופתעתי, בסקירה לאחור של הספרים הזוכים, שאחדים מהזוכים אהבתי מאוד, למשל תיאום כוונות של חיים סבתו, מישהו לרוץ אתו של דויד גרוסמן או אם יש גן עדן של רון לשם. ראובן נמדר, המחבר שלפנינו, אם לא ניקח בחשבון אוספי סיפורים שחיבר, הרי הוא סופר של ספר אחד, ספר זוכה, אבל אחד. האם הזכייה מוצדקת? קראו.
אנדרו כהן, פרופסור בכיר באוניברסיטת ניו-יורק, הוא מסוג האנשים האובססיביים כמעט לצורה בה הם נתפסים בחברה. הוא מקפיד על לבושו, גם על הדירה על גדות ההדסון במנהטן, מקפיד על מה בא אל פיו, שומר על גופו ומתאמן תכופות. מדי פעם מארח בדירתו המפוארת אנשים נחשבים לארוחות נחשבות. מגזינים נחשבים מבקשים את דעתו הנחשבת והוא כותב סקירות בחפץ לב. מי שמלווה אותו כרגע בחייו היא אן לי, צעירה מרשימה. הוא בן 52 ומי שיגלם אותו בסרט אמור להיות מייקל דאגלס.
אבל אם נבין מכל זאת שהחיים מושלמים וקלילים, הרי חזיונות פולשים לתודעתו. אם חזיונות אלה מראות המשבשים את ראייתו הבהירה והסדורה בדרך כלל, הרי גם ריחות פולשים לאפו. אם לא די בכך, חייו משתבשים עד כדי כך שהוא חוטף נאום מעליב מגרושתו, אן לי עוזבת אותו, שנתו הסדורה משתבשת ובריאותו חוטפת סדרה של הקאות. אם זה נשמע לא נעים, בעיקר לאדם מוקפד כמו אנדרו, אנחנו העומדים מהצד ומצפים למשהו בסדר גודל מיסטי העומד להתרחש.
הספר כתוב היטב וברמה גבוהה. קל לקרוא את הספר והוא מתקדם היטב, השיבושים מבטיחים שנצא ושלל רב בידינו. מתי הדברים משתבשים בספר, לפחות בעיני הקורא? המטפורות מתחילות לחזור על עצמן כדוגמת החולצות הבוהקות מלובן של פרופסור אנדרו כהן, הממהרות להאפיר ולהתקמט מזיעה, ומראות לנו על שיבוש חמור שחל. פה מתחילה להתגנב לה התחושה שזה, אחרי ככלות הכל, ספר נפ"ל. מצפים, מצפים, קוראים, קוראים, ומה מקבלים?
אם חשבנו שנקבל אפוס קולנועי מרהיב, לפחות לפי צילום הכריכה הקדמית, הרי מדובר בפרופסור בכיר, יהודי בעיר בה לא חסרים יהודים מוצלחים אחרים, בסופו של דבר לא די בהתקף פסיכוטי כזה או אחר כדי לסבר את דעתנו. ובגלל שזה מתברר כספר נפ"ל, האכזבה מרה.
אם הגעתם/ן עד כאן, מותר לכם/ן לדעת מהו ספר נפ"ל – נטול פואנטה לחלוטין.
חבל.
נמדר יודע לכתוב, גם הוא ניו-יורקי, האקדמיה, השפה, המקום כולם מוכרים לו. לא שאלה תנאי חובה, סף כן. יכול היה לצאת מהספר אפוס מרשים יותר, ואנחנו נותרנו עם תאוותנו בידנו.
לא יודע מה השתבש ואני גם לא יודע למה נמדר חתר. הספר מחולק לספרי משנה ומה שנמדר משבץ בין הספרים הם כתבים של עגנון. עוד תעלומה.

לפני חודש•
★★★★★
•מורי
הילדים הם מלכים

הילדים הם מלכים

דלפין דה ויגאן

שני דברים להתחלה: העטיפה של הספר מטופשת לגמרי ומכוערת. המעצבת עדה ורדי צריכה להנזף. הדבר השני: צרפת החליטה ב-27/1/2026 לאסור כניסת צעירים מתחת לגיל 15 לרשתות החברתיות. שוטר יוצמד לכל נייד. מכאן נמשיך לסיפור העוסק ברשתות חברתיות.
מלאני רצתה בהכרה. זו לא היתה משאת נפשה כל חייה, אבל אחרת חשבה שהיא פשוט תתפוגג. לכן, ניסתה להתקבל לריאליטי של חתונה. כבר במפגש המצולם הראשון בחשיכה בין שלוש נשים לשלושה גברים, איש לא נגע בה. די מהר מצאה עצמה בחוץ והקריירה הטלוויזיונית שלה הסתיימה בטרם החלה.
הסיפור הממשי מתחיל באמצע 2019. למלאני בן בן 8 ובת בת 6. היא מנהלת ערוץ יוטיוב ובו היא תמיד ברקע ואינה נראית, אבל ילדיה תמיד נראים מזה שנתיים על המסך כשהם עושים מהלכים של UNBOXING, פתיחת ופריקת קופסאות שהם מקבלים במתנה מחברות בגדים, ממתקים ומאכלים למיניהם. זה מבוים היטב, משוחק כראוי ומשעשע לכאורה. אולפן בנוי בביתם, ערוץ היוטיוב בביתם נקרא HAPPY TIMES. לילדים של מלאני מיליוני עוקבים עד לאותו יום נמהר ביוני כשהבת קימי נחטפת. איך חזרה ומה עלה בגורלה תצטרכו לקרוא בעצמכם.
דה ויגאן ניסתה לכתוב ספר העוסק ברשתות החברתיות, הזמנים הם זמני אינסטגרם ויוטיוב, ביניהם דה ויגאן מבלבלת חופשי. אינסטגרם הרי שייכת למטא, חברת האם גם של פייסבוק ויוטיוב שייכת לאלפאבית, חברת האם גם של גּוּגְל. טיקטוק נכנסה לתמונה באיזכור בודד. דה ויגאן, אם כן, מנסה לדבר על הסכנות של ערוצים אלה, החטיפה של הבת, התפרקות המשפחה מאוחר יותר, ובכלל כל הרע הנוגע לזה.
הספר יצא ב-2021 ורק כמה שנים לפני כן יצא הטיקטוק הסיני. בסין אין טיקטוק, יש משהו דומה. ולמה הזכרתי את זה? מניסיון אישי וכצופה הן באינסטגרם, ביוטיוב והרבה בטיקטוק. זמן מה באמצע 2025 התחלתי לצלם סרטונים פוליטיים ברובם משלי ולהכניסם לטיקטוק. זה החל בצילום והכנסה, בצילום, עריכה והכנסה והמשיך עם קניית מיקרופון לשיפור הצליל ו... הפסיק. לא היה לי כוח להתחייבות לצלם, למצוא נושאים, מה לומר וגם לענות למגיבים הספורים, רובם מחצי המפה הפוליטית נטולת המוח.
דה ויגאן אולי תאיר כמה פינות ותראה דרך לכמה קלולסים, תלך עם המגמה של צרפת להתקדם ולאסור כניסה של ילדים לרשתות, אבל, וזה אבל גדול, כולם שם. אם נניח לרגע את עניין הילדים, נערים ונערות צעירים רוקדים ושרים, ילדים צעירים יותר נראים בסרטונים שובי לב של THE VOICE KIDS, AGT ו-BGT ואם אתם לא יודעים על מה אני מדבר, איך אתם מצליחים בכלל לנשום? יש כאלה שאומרים שאינם מוכנים להכניס טיקטוק לנייד. האם הם פתחו פעם אטלס, מילון?
תאמרו להגנתכם, הרי יש אוכלוסייה ענקית עם ניידים כשרים, שפרט לשיחות אין בהם דבר. להגנתכם? לו היה להם נייד רגיל יכלו ללמוד דבר או שניים בחיים, כולל אנגלית.
מה אני רוצה לומר על דה ויגאן? היא יודעת לכתוב, אבל הספר רץ ומשאיר מאחוריו נושאים כבדי משקל. לו הציצה, והיא מציצה, בטח היתה לומדת מתכון או שניים לקציצות של קובי אדרי. קשה? לא קשה. בוודאי יכולה היתה לעקוב אחר טרנדים של אוכל ויורדת פחות על קפה, ממליצה יותר על בשר ומלהגת פחות. האם אינה צופה? צופה גם צופה. אני כבר לא מדבר על זמרים, נגני פסנתר, גיטרה וכינור המנעימים את זמננו שעות וזוכים לעשרות אלפי לייקים כל ערב ובוכטה של דולרים.
עקבתם אחרי קאבי לאמה (Khaby Lame)? יש לו 160 מיליון עוקבים ואם עקבתם, סוף סוף תדעו לפתוח צנצנת בלי עזרים כלשהם. הרשתות פשוט פנומנליות. אם אתם בטיקטוק אתם בטח מכירים את Dylan Page. ידיעה חדשותית ממוצעת שלו זוכה למיליון ויותר לייקים. אם נדמה לכם שזה הרבה הרי זה שונה ממספר הצפיות, שהוא גדול בהרבה. אנשים קמצנים בלייקים כי להזיז את האמצע כמה סנטימטרים זה מאמץ ניכר, בטח מאמץ מוחי.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
המעניק

המעניק

לויס לורי

הספר מוגדר כדיסטופיית מד"ב לנוער, אלה המכונים young adults. ומה בסיפור? אז לפני הפירוט אומר רק שאם הקהל הוא צעיר, הסיפור פשוט עד פשטני, לא בלתי מעניין.
ג'ונס גר קהילה בה הכל שחור לבן, מילולית (ליטרלי, בעברית). אין צבעים, כי לא רואים אותם, אין מוזיקה, אין בחירה. מצד שני, אין מלחמות, רעב, רגשות וכל דבר העלול לפגוע איכשהו בקהילה הקטנה והמוגנת.
הוא רק בן כמעט 12 ואמור לקבל תפקיד כמו כל בני ה-12 בקהילה. וכשעשרות בני ה-12 ניצבים בטקס קבלת התפקיד, הוא מספר 19, מדלגים עליו. החרדה שלו עולה, אבל התפקיד שהוא מקבל בסופו של דבר זה המקבל החדש, ויש רק אחד כזה בדורו. המקבל מקבל מהמעניק המבוגר את כל זיכרונות העבר.
אז כן, הכללים נוקשים, אבל החיים נוחים ובטוחים לגמרי. ג'ונס אינו יכול לספר לאיש על הכשרתו הארוכה, לא יכול לבקש שחרור מהתפקיד וחייב להמשיך עד הסוף.
וכך הוא ניצב להכשרתו והמעניק מעניק לו זיכרונות קשים ונעימים בד בבד. עולם ומלואו של זיכרונות כמו גם צבעים, רגשות ואפילו מוזיקה. אבל ג'ונס נער חכם ולא מקבל כפשוטן אותן חוויות הנמנעות מהקהילה. ופה עולה השאלה, העולה בכל מקום: האם לכל קהילה אוטופית יש מנגנון סמוי שלבסוף יחריב אותה? כספר המוגדר לנוער זה בטח לא המקום לשאלות פילוסופיות עמוקות, וג'ונס אכן מתכנן את בריחתו, מה שיגרום לכל זיכרונותיו שהצטברו במוחו, מטוב ועד רע, כולל רגשות, צבעים ומוזיקה, להתפזר אל הקהילה בה חי. הוא נעלם מעבר לנהר.
ואם כבר שאלה פילוסופית, האם לכל חברה החיה במצב מתמיד של מלחמות יש מנגנון חיות מתמיד?

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
המסע הארוך

המסע הארוך

ויליאם סטיירון

חשבו לרגע מכמה ספרים נמנעתם רק משום שהספר הראשון שקראתם משל סופר מסויים פשוט לא מצא חן בעיניכם? לו הייתי קורא את הספר הנוכחי, סביר שלא הייתי קורא את בחירתה של סופי או הווידויים של נט טרנר.
השנה היא 1950, מלחמת קוריאה מתרחשת ב... קוריאה. אלא שבקרוליינה נמצאת מחלקת המפקדה והשירותים של המארינס. טמפלטון המג"ד חושב שגדוד המילואימניקים שלו יצליח לעשות את מסע 57 הק"מ שהוא מתכנן עבורו, רק כי הם מארינס. מפקד היחידה מאניקס לוקח על עצמו להתמודד בהצלחה מול המג"ד, לא פחות מאורך המסע. מי שצופה מהצד הוא סגן קאלוור, הרואה את התמודדות האימים מול שני בעלי האגו האלה. כשיש מלחמת אגו, מישהו יוצא צולע. נחשו מי צלע?
כולם חשבו בהתחלה ש-57 ק"מ זה מסע מטורף, בטח ליחידת מילואימניקים בני שלושים. גם מזג האוויר הלוהט, רוחש הברחשים, לא תרם. המסע החל, המסמר בנעלו של מאניקס המפקד לא ויתר, מאניקס לא ויתר וכולם יצאו בשן ועין.
אז מה תרם לנו הספר כקוראים, בטח מול הזיכרון של קריאת שני הספרים המונומנטליים שהוזכרו לעיל? שום כלום. אולי העובדה שממשחקי אגו ויוהרה סתם יוצאים כולם פגועים. מזל שזה היה רק כ-70 עמודים.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
מקום שמור

מקום שמור

יעל ואן דר ואודן

כמה דברים יש לומר בפתיחה: הספר הזה יכול להיות תסריט לסרט משובח בידיים הנכונות. אמרתי וזרקתי עצם למי שצריך. הדבר השני נגזר מהראשון: למרות האפשרות להפוך את הסיפור לתסריט ולסרט משובחים, הסוף פה וגם פה יהיה מרופט. אין פשוט סוף תפור טוב לספר/סרט הזה.
בתחילה לא אהבתי את ההשתרכות הלא ברורה. זה מפיל אצלי הרבה ספרים. אבל הביקורות הללו והמשכתי.
אז על מה הספר?
אחד לואי מביא אל אחותו את אהובתו הזמנית אווה. הוא לא יודע שהיא זמנית והיא לא מעלה בדעתה להיות זמנית. איזבל אחותו גרה בבית בהם גרו פעם הוריה בתום המלחמה, מלחמת העולם השנייה. המקום הוא מזרח הולנד והבית, הסבר רשמי, לא שולם במלואו. בעליו איבדו אותו בשל המשכנתא, אבל כי היו בעצם יהודים. מי שנכנס לגור אלה משפחתם של לואי, איזבל והנדריק. השנה 1961, איזבל בת 31 ובערך כך אווה.
לואי גר בעיר ומביא את אהובתו אווה לגור כחודש אצל איזבל. הוא נקרא לעבודה דחופה לפריז. הנדריק ממילא לא גר בבית, אלא עם אהובו סבסטיאן.
ההתחלה עם אווה ואיזבל לא היתה טובה. איזבל שומרת בקנאות על הבית הגדול בו היא גרה לבד. אווה נכנסת לבית ונוגעת בכל דבר. דברים גם מתחילים להעלם, לא שאיזבל חושדת באווה. אווה גורמת לאיזבל להפתח ולוותר על נוקשותה, אפילו נוצר קשר עליו לא אספר. כל רמז נוסף יקלקל לכם ורק אומר שיש יומן, שאווה עוזבת ללא היומן, יומן המגלה את עברו של הבית והסיבה שאווה כל כך רצתה את לואי.
לא יודע למה אצלנו בזיכרון הלאומי שלנו כל כך מוקירים את ההולנדים. יותר ויותר מקרים מראים את נוקשותם וחוסר התמימות שלהם. הספר הזה לא יבוא בטובתם, אבל ינסה אולי ליצור איזו סליחה והבנה, אני מברבר הרבה מדי, לכן זה יכול להיות סרט משובח. לא יודע למה אני מתעקש על סרט, אבל הדרמה נשפכת מכל כיוון.
אתן לכם לגלות את צפונותיו של הספר בעצמכם. הספר שווה את זה. כרגיל עם סוף מרופט שהוא גם ממהר לסגור עניינים פתוחים וגם לא בא בטוב לסיפור כולו. אבל, כאמור, הסיפור שווה את זה.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
לאן אתם צריכים?

לאן אתם צריכים?

אביחי נזרי

אחרי ההמלצה החמה לספר הרגשתי שהוא חייב לעבור דרכי, אלא שבקריאה רוב הזמן התחושה היתה של ספר נפ"ל – נטול פואנטה לחלוטין.
גיבור הספר הוא בוגי, ע"ש הבוגי שאתו הוא הולך לים על תקן גלשן של ממש. בוגי הוא מתחתית הכרמל, התחתית של חיפה. עוד ספר על התחתית של החיים.
קיץ אחד בוגי וחברו ירדן מבלים רוב זמנם בחוף הים החינמי של חיפה. אין כסף אז זה מה שיש. כמובן שגם הכרמליסטים המסודרים בחיים מבלים בים, אבל הם באים עם מכוניות, אוכל משובח, גלשנים מהודרים ויודעים לבלות.
בעוד בוגי וירדן חוזרים לביתם ברגל עוצר לידם מישהו עם סובארו ישנה ושואל לאן הם צריכים. הוא מסיע אותם ונותן להם את מספר הטלפון שלו. משלב זה האפשרויות נפתחות לפני הקורא. מדוע נהג בטרמפ מקרי ייתן את מספר הטלפון שלו לבני חמש עשרה?
אילן, חברם המבין יותר של ירדן ובוגי, לא רואה בעיה שיתקשרו לאותו נהג ויראו מה יציע. הם מתקשרים והוא מציע קרוואן נגרר, מעיין נסתר וג'וינט. לכאורה, החיים הטובים למי שזה מתאים לו. רק שמפה לשם, בוגי גומר בכלא ומועבר לחקירה מחדר לחדר, מחוקר לחוקר, שהאמת אותה הוא מספר היא כמובן שקר לאזניהם.
הכתיבה בספר לא מתעלה למרות שהספר קריא וזורם, וזו מעלתו העיקרית.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•מורי
קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

במהלך 2025 צפיתי בנטפליקס בפנינה הקרויה ריפלי. בנטפליקס יש ים סדרות, אבל הפנינים מצויות גם הן בים והנה ריפלי. ריפלי של הייסמית היתה סדרה של ספרים וחשבתי שמן הראוי לקרוא לראשונה ספר משלה והנה קריאת הינשוף. אבל איפה הספר הזה ואיפה ריפלי.
הייסמית כתבה את הספר ב-1961 והוא התפרסם שנה לאחר מכן. היא אהבה את הספר הזה במיוחד וממש לא ברור למה.
ומה בספר? רוברט פורסטר, בחור אמין כמו סובארו (Subaru Forester), נוסע ערב אחד לביתו מעבודתו כמהנדס בחברת אווירונאוטיקה. בעודו נוסע הוא מבחין באישה צעירה המצויה במטבחה בביתה ומבעד לחלונות הענק הוא רואה שהיא עוסקת שם כנראה בבישול או ניקוי. הוא עוצר בצד ובמשך כמה לילות הוא נוהג כמציץ ועוקב אחריה. אין לו שום כוונות זדון משום סוג.
גרג, חברה של אותה צעירה ג'ני, מנסה לברר מיהו המציץ ולא מצליח. בעוזבו נוצר מצב מוזר בו ג'ני מבחינה במציץ ומזמינה אותו לביתה לקפה. אם נתקדם בסיפור המוזר הזה, קשר רומנטי משהו נוצר בין ג'ני לרוברט, היא מחליטה לנתק את הקשר בינה לבין גרג חברה, שהיה ארוסה, ומעדיפה את חברתו של רוברט, שרק מתאושש מגירושין מניקי אשתו המתעללת בו.
גרג לא מוותר בקלות, ניקי בוחשת בסיפור, עולים חשדות לרצח כנגד רוברט והסוף לא טוב.
הטוויסטים בסיפור מוזרים, הבחישה של הדמויות אחת במעשיה של השניה לא הגיוניים אפילו בסיפור מסוג זה, והסיפור כולו דק כנייר מלמלה. הדמויות שבלוניות ולא זוכות לפיתוח ובסה"כ הסיפור סתמי.
האם התאכזבתי? בהחלט כן. האם אקרא עוד סיפור? כנראה שלא אחפש כזה במיוחד.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•מורי

ביקורות נוספות על "הנהר הסודי"

הנהר הסודי

הנהר הסודי

קייט גרנוויל

סיפורו של ויליאם תורנהיל מתחיל בלונדון, 1806. ילד עני שתמיד היה רעב וסבל
מקור. כילד העביר את ימיו ברחוב, בגניבות.
שם גם הכיר את סאל, שאביה, מר מידלטון עבד כשייט.
כשויליאם רק בן שלוש עשרה, הוא התייתם מהוריו ועבד בעבודות מזדמנות עד שאביה של סאל,
חברתו מהשכונה, החליט לקחת אותו לעבוד אתו כשוליה.
כך הוא נכנס להיכל השייטים.
אם הוא רק יעבור בשלום את שבע שנות ההתלמדות, הוא יהיה ספן עצמאי על נהר התמזה...
ויליאם התאהב בסאל. הם נישאו ביום שויליאם נעשה ספן עצמאי.
למתנת חתונה, מר מידלטון נתן לויליאם סירה איכותית.
כשויליאם חושב שחייו החלו להסתדר, הסתבר שעדיין לא.
ובמצוקה כלכלית נוספת שבני הזוג הגיעו אליה, ויליאם עושה טעות איומה והוא משלם עליה מחיר יקר.
ויליאם, סאל ובנם התינוק, נשלחים לגלות במושבת העונשין באוסטרליה,
שם הם יחוו התנגשות אדירה בין המתיישבים לילידים השחורים במקום (האבוריג'ינים)....
מומלץ בחום.

לפני שנה•
★★★★★
•תמי
הנהר הסודי

הנהר הסודי

קייט גרנוויל

המורשת השחורה של אוסטרליה

אולימפיאדת סידני ב- 2000, הייתה מפוארת, באופן בו הוצגה הרוח האוסטרלית המשוחררת והמשתפת. הייתה לאוסטרלים רק בעיה אחת שהעיבה על החגיגה, כתם שחור –המורשת הקולוניאלית הנוראית שלהם ביחסם לילדי היבשת האבוריג'ינים, אליהם האוסטרלים התייחסו כתת אדם, ואף הצליחו לחסל את מרביתם, אלו ששרדו היו משוללי זכויות עד לשנת 1967.

איך האוסטרלים פתרו את הבעיה? הם שמו את קתי פרימן, אלופת העולם ב- 400 מטר, אוסטרלית אבוריג'ינית, במוצאה בקדמת הבמה, בכך שנתנו לה להדליק את הלפיד האולימפי, היא אף זכתה בזהב בתחרות האולימפית, מרחפת לה בריצתה האלגנטית כמו אילה שלוחה, בכך החגיגה הייתה מושלמת, היחצנות נצחה את המורשת הבלתי נסלחת.

איך רומן היסטורי אוסטרלי, מתמודד עם הכתם השחור?

את התשובה המאכזבת, מעניקה לנו, הסופרת קייט גרנוויל, בספרה הנהר הסודי.

ויליאם תרנטון, נולד בצד החברתי הלא נכון, כעני בלונדון, שפשוט רצה לחיות יחד עם בת זוגתו, אך החיים היו עבורו כמשקולות המושכת אותו למעמקי התמזה. חיים שחייבו אותו לגנוב בכדי לשרוד.

להיות גנב בימים ההם, היה ממש סיכון, משום שמי שנתפס נתלה באופן פומבי, למען יראו ויראו, ההרתעה הזאת לא ממש עוזרת כשהילדים שלך גוועים למוות. מהבחינה הזאת גרנוויל תיארה את אנגליה המעמדית ונטולת הצדק בצורה ממש מדויקת.

הגיבור שלנו,ויליאם תורנטון, ממתין לתלייתו, לאחר שנתפס ונשפט על גניבה. תחינות אשתו למכובדי העיר, גורמות להמרת עונשו לגירוש לאוסטרליה, כמו רבים מפושעי אנגליה. בהיבט הזה גרנוויל, מתקנת מיתוס אוסטרלי, לפיו, רובם של חלוצי אוסטרליה הוגדרו כפושעים, אך האמת היא שלא בהכרח מדובר באנשים שליליים, אלא במי שגורלם הרעה איתם, הם ניצלו מהגרדום וזכו להזדמנות שנייה, להתחיל את חייהם ביבשת החדשה.

החלוצים האוסטרלים , לא פעלו בחלל ריק, באוסטרליה היו האבוריג'ינים - ילידי היבשת, את מפגשם מתארת גרנוויל, כחוסר הבנה, אך למעשה הרומן שלה הוא חד צדדי, הוא מתאר את התלאות של המתיישבים בכלל ואת ספרו המעניין של תרנטון, שפשוט הגיע למרחבים העצומים של היבשת, וסימן לו את חלקתו. ומה לגבי הילדים? הם נותרו ברקע הרומן, נוכחים נפקדים, נעדרי קול, ולבסוף גרנוויל, מנסחת את הקונפליקט, שקבל תרגום לעברית – זה אנחנו, או הם, אמירה קצרה שהכשירה הרג נורא.

הספר הזה הוא אכזבה עבורי, באופן שהוא מנסה להצדיק את גישתם הרצחנית של המתיישבים כלפי הילדים. לשם השוואה באותו אזור, התקיימה התיישבות קולוניאלית אחרת, בניוזילנד, שם השכילו המהגרים להעניק כבוד למאורים, הילדים, (יחסים שלא היה משולל מלחמות) את שרידי היחס הזה נתן לראות עד היום, כשנבחרת הרוגבי של ניוזילנד עולה לשחק במשחק בינלאומי, הנבחרת פוצחת בריקוד מאורי. מסיבה זאת הספר גרם לי אכזבה לאופן בו הוא מנסה להצדיק את המורשת האפלה של אוסטרליה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•רץ
הנהר הסודי

הנהר הסודי

קייט גרנוויל

אנגליה של תחילת המאה 19 היא מקום לא סלחני לרוב תושביו: המוני עניים צריכים איכשהו לשרוד בה. רעב ללחם אינו נדיר, החוקים קשוחים - כי בעלי הזכויות הם שחוקקו אותם כדי לשמור על מה שיש להם: גניבה יכולה להביא אותך אפילו לגרדום, או לעבודת פרך של שנים. כל גניבה, גם גניבת אוכל. ומה יעשה המעמד בעל הזכויות עם המוני "פושעים"? את חלקם מוציאים להורג. והנשארים מוגלים לאוסטרליה ומורחקים מהעין.
אוסטרליה היא מושבת עונשין הכי מוצלחת שאפשר: היא גם רחוקה מאד - מסע בספינה אורך כמעט שנה, אין הוצאות על החזקת האסירים - הם בונים בעצמם את מגוריהם, משובצים לשירות המתיישבים הותיקים וזהו. והבונוס - האסירים האלה הם אלה שיהוו את חוד החנית של האימפרייה הבריטית - הטוענת לזכותה על היבשת שלא מכבר התגלתה.

קייט גרנוויל מספרת פה את סיפור ראשיתה של ההתיישבות באוסטרליה: הסיפור מבוסס היטב מבחינה היסטורית, ומתאר את הדרך הארוכה שעברה אוסטרליה ב 200 השנים האחרונות: מהמקום שהיווה את ביב השופכין של אנגליה, שתושביו, שאפשר להתווכח עד כמה היו "פושעים" אבל לא ניתן להתווכח עם העובדה שהיו בורים ועלובים, ומעטים מהם ידעו קרוא וכתוב, לאוסטרליה של היום השייכת (עדיין) לחבר העמים הבריטי ומהווה ארץ נחשקת לחיות בה.

הסיפור פה הוא על אותם אסירים שבאו להתיישב (בכפייה) בארץ, שקוק, שגילה אותה, נשבע שהיא ריקה. אבל היבשת לא היתה ריקה: תושביה המקוריים חיו בה. אבל הם היו שחורים(!) וערומים(!) ובעיקר - הם היו ציידים-מלקטים שנתקלו לראשונה בפאר היצירה של האבולוציה - בחקלאים. שתי הקבוצות שהיו במסלול התנגשות - בגלל חוסר הבנה בסיסי וגם בגלל הנטייה האנושית להשמיד (או לתרבת, שזה אותו דבר) את השונים ממני - אכן התנגשו. ואתם כבר יודעים מי הובס. אבל גם המנצח שילם מחיר יקר, שהוגש לפרעון לבניו ולבני בניו.
הספר מעניין מאד. הוא כתוב היטב והיה אחד המועמדים הסופיים לבוקר, הסיפור מאוזן ומסקנתו היא שבמצב של עימות גם הצד המנצח מפסיד. וגם שקל יותר להיות ותרן כשאתה חסר כל...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yaelhar
הנהר הסודי

הנהר הסודי

קייט גרנוויל

ביום שבו פסע לראשונה קפטן גיימס קוק על אדמת אוסטרליה, תככנו בפרלמנט הבריטי את מושבת העונשין הבאה. זה עתה סיימו ה"אסירים" האמריקאים את "מסיבת התה" שלהם בניצחון, והבריטים אובדי העצות, שעץ התליה שלהם גם ככה כבר עבד שעות נוספות, חיפשו פתרון חדש. והנה צצה לה יבשת חדשה, שאמנם גרים בה אנשים שחורים, אבל הם פריטיבים, כך שלא יקרה שום דבר אם גם לבנים יתחילו לאכלס את היבשת. וכך במאי 1787 יצאה מבריטניה השייטת הראשונה שכללה 11 ספינות ו- 800 אסירים מושל חדש ועוזרים למושל שלא ידעו כלום על הארץ החדשה. הם התיישבו בפורט ג'קסון היא העיר סידני של היום.
ויליאם תורנהיל הגיע, כאסיר מורשע, לפורט ג'קסון כשנתיים אחרי המשלחת הראשונה. אליו נלוו אשתו וילדיו, מתוך אהבה גדולה, אבל גם מתוך הבנה שגם ככה הם ישארו חסרי כל בלונדון. מזלו של ויליאם היה שאשתו נרשמה כ"אדון" שלו. ככה שהוא היה די חופשי למעשיו. כשייט על התמזה הוא חיפש ומצא עבודה על סירה שהעבירה סחורות בנהר הסמוך.
אותו נהר גם הביא מתיישבים חדשים שניכסו לעצמם אדמות לכל אורכו. מתיישבים שעקרו את צמחי הפרא שאכלו השחורים ושתלו במקומם בעיקר תירס. וכשלוקחים לך את האוכל שלך אתה גונב את האוכל החדש. ועל זה פרצו מלחמות רבות.
תוך כדי תיאור חייהם של בני משפחת תורנהיל, שהלכו והתבססו, מתאר הספר באופן שיוויוני את מערכת היחסים שהיתה באותה תקופה בין הלבנים לשחורים, אין רע או טוב, כי גם הלבנים לא היו מקשה אחידה. יש מצב עגום שצריך לחיות אתו.
מומלץ לכולם, ובעיקר לכל מי שחובב אפילו קצת היסטוריה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•בת-יה
הנהר הסודי

הנהר הסודי

קייט גרנוויל

ספר מרתק ומדהים קשה להניח מהיד כתוב בכישרון רב. לא שיפוטי

לפני חודש•
★★★★★
•גקי
הנהר הסודי

הנהר הסודי

קייט גרנוויל

ספר טוב.
והאיכות שלו עוד בולטת יותר בעיקר בגלל העובדה שהוא דן בשוליה של החברה האנגלית - אנשי המעמדות הנמוכים, שולי החברה הלונדונית קשת-היום, שעל עבירות קטנות נדונו למוות על ידי עריצי הממון.
והגירוש לאוסטרליה, והצמחיה מחדש שם. צמיחה בלתי אפשרית, אבל הייתה לעובדה.
וכל זה נכתב על ידי סופרת (מופלאה) אוסטרלית, שבניגוד להרבה אוסטרלים אחרים, לא מתביישת לדבר ולכתוב על שורשיה האמיתיים.
כתוב יפה, מרתק ומעניין. בקיצור - ספר טוב.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•עומר ציוני
הנהר הסודי

הנהר הסודי

קייט גרנוויל

זה ספר על ההתחלה שבאו האנגלים לאוסטרליה. אפילו שאומרים על מקום שריק שמה על פי רוב מי שאומר את זה הכוונה שלו זה שריק ממה שהוא מכיר יעני מאנשים מהסוג שלו. ככה נראה לי אמרו על כל מקום שהלכו שמה האנשים מאירופה אבל תמיד אתה הבנת שהיו שמה אנשים רק זה אנשים של המקום יעני לא מאירופה. ככה היה גם באוסטרליה שהיו שמה אלה שהיום אומרים עליהם אבוריג'ינים. 

הדבר הראשון שאני שמתי עליו לב זה שאין להם שפה יעני כל אחד מדבר את השפה שלו אבל לא מבינים אחד את השני. אני בדרך כלל שם לב דבר ראשון על השפה גם מתי שאני קורא בגלל שאני אוהב שהשפה קשורה במי שמדבר אותה. 

כל מקום שיש שמה אנשים שלא מבינים את השפה אחד של השני זה עושה בעיות שאז גם לא יכולים להבין למה אנשים עושים איך שעושים ומפחדים. בגלל זה שראיתי פה בשכונה אחד שמחפש על מישהו שילמד אותו ערבית אמרתי לו תפדל. אפילו שאני לא יודע ערבית כמו אחד שגדל רק בשפה הזאת אני יש לי מספיק בשביל שילמד אחד שלא יודע כלום. הוא הלך עשה קבוצה יש שמה עשר אנשים וככה אנחנו יושבים כל שבוע שעה וחצי בחוץ של הבית כנסת אני מלמד אותם.

אני הכי מבסוט על זה שיש שמה כמה שעובדות בבית חולים אחיות כי אני אומר אם ככה יש להם חולים ערבים הם מדברות איתם בשפה שלהם מבינות יותר טוב את מה שכואב אצלם וגם האלה שחולים בטח יותר עוזר להם שידברו עם אחת שיש לה השפה שלהם.

בכל מקרה פה בסיפור מסופר על משפחה אחת איך שבאו מאנגליה ומה שהלך איתם מתי שהלכו לאוסטרליה וזה מסופר יפה ככה שאתה מבין מה הלך שמה. אני חשבתי אם בבית ספר היו מלמדים ככה על ההיסטוריה של המקומות אז אולי הרבה ילדים זה היה מעניין אותם.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
הנהר הסודי

הנהר הסודי

קייט גרנוויל

תרשו לי לקחת אתכם 200 שנה אל העתיד. אם משפחתך חסרת אמצעים אזי חייך קשים מאוד, העוני גדול ולעיתים אין ברירה מלבד לבצע עבירות קטנות שישאירו אותך מעל המים. אתה אמנם יודע שמי שנתפס צפוי לעונשים כבדים מאוד אבל אתה חייב להדחיק את הפחדים האלה. סבירות גבוהה שגזר הדין יהיה עונש מוות, במקרה הטוב תישלח למושבת עונשין חדשה בכוכב מרוחק וכמעט לא מיושב, עם סיכויים אפסיים לחזור הביתה.

גיבורנו אכן נשלח לאותה מושבה ניסיונית, עם משפחתו הקטנה, וגם כאן מדובר בסיפור הישרדות לא פשוט. שני השלישים שמטפלים בחלק זה של הסיפור מסיטים את הפוקוס לא רק לקשייו של גיבורנו אלא גם לשינוי העצום שבואו מביא על הילידים של אותו מקום, ולאינטראקציה המורכבת שיש בינהם.

אם זה נשמע לכם כמו סקיצה מחורבנת לסיפור מד"ב אז זה בעיקר בגלל שההיסטוריה הרבה יותר מרתקת. "הנהר הסודי" מתרחש 200 שנה בעבר ולא בעתיד, גיבורנו גדל בלונדון חסרת הרחמים של אותה תקופה ומושבת העונשין היא לא אחרת מאשר אוסטרליה.

סופרים טובים לא מסתמכים רק על "בואו נדמיין סיטואציה מורכבת, נזרוק אליה כמה דמויות ונראה מה יקרה". קייט גרינוויל היא סופרת טובה, והספר הזה יפה. מצד אחד מורגשת הרצינות שהסופרת מייחסת לתחקיר והדיוק ההיסטורי מצד שני זה נראה כאילו זה בכלל לא משנה לה שהספר מתרחש בהיסטוריה. חשוב לה יותר להראות איך חוויות מעצבות חורטות את רישומן על חיי דמויות בצורה כזו שכשהיא מובילה אותנו לעימות הבלתי נמנע בין האבוריג'נים לבין גיבורנו, מנעד הבחירות המצומצם של המשתתפים גורם לנו לכאוב גם עם המנצחים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מיליו
דירוג
5.0
לפני חודש

“ספר מרתק ומדהים קשה להניח מהיד כתוב בכישרון רב. לא שיפוטי”