קייט גרנוויל, ילידת ותושבת סידני, ניסתה לכתוב את תולדות ישוב אוסטרליה ובמיוחד את אזור ניו סאות' ווילס, שם ממוקמת סידני. האם הצליחה? הצליחה בציון כמעט טוב מאוד.
תולדות אוסטרליה ממוקמות בתודעה העולמית כמושבת עונשין של בריטניה הגדולה. בעיני הבריטים אין דבר מרוחק יותר מאוסטרליה וכמובן שמה שרחוק מהעין, קרוב לוודאי גם רחוק מהלב.
ויליאם תורנהיל הוא נער המשיט מעבורת, תחילה כשוליה ואחר כך כמשיט של (כמעט) עצמו. הכמעט הזה עולה לו בגזר דין מוות, לאחר שנתפס בגניבה ממעסיקו. המהדרין יצקצקו בלשונם ויאמרו שזה לא יפה, אבל גרנוויל תיארה לנו יפה מהם אותם חיי משיט מעבורת על התיימז בראשית המאה ה-19. קור, גשם, שעות עבודה ארוכות, רוח חודרת עצמות ורעב הם אך מקצת ממה שהיה על המשיטים להתמודד אתם במה שקרוי פרנסה. אם נוסיף לזה את הצורך לפרנס אשה וילד קטן, היאוש מוחלט והדרך להשלמת הכנסה בדרך של סחיבה פעוטה פה ושם קצרה.
תורנהיל נתפס, כאמור, דינו נגזר למוות, הומתק והומר להגליה לאוסטרליה. אשתו מתלווה אליו במסע בן תשעת החודשים. בהגיעם לסידני מתברר שסאל, אשתו של תורנהיל, תהיה הסוהרת שלו. זה אולי משעשע, אבל הקשר ביניהם מיוחד ולכן עולה בידם לעבור תקופה של אסירות בקלות יחסית.
אוסטרליה כמובן שונה לגמרי. השמש קופחת, היובש והחום רבים, תורנהיל מתחיל שוב את חיי האסיר שלו כמשיט מעבורת עד שהוא זוכה לשחרור רשמי. כעת הוא פונה לנכס לעצמו כמאה אקרים (400 דונם) לאורך נהר בו הוא משיט את המעבורת שלו. השטח הזה מתאים לגידול תירס, למרות שתורנהיל נטול כל ניסיון חקלאי. השטח מוגדר, זרעי התירס מובאים, בהמשך גם יהיו שני אסירים שישרתו אותו, בקתה מוקמת וגשם יש. הזרעים ממהרים לפרוץ והכל כביכול לא יכול להיות טוב יותר.
אבל הטוב הזה מתנפץ אל סלע המציאות. המציאות אינה פשוטה וכוללת יתושים, נחשים, עכברושים, שמש קופחת, חוב על המעבורת, כלי העבודה והזרעים. אלא שגם מציאות זו אינה הכי גרועה משום שמציאות אפלה, תרתי משמע, מאיימת על המתיישבים החדשים. לפעמים האפלה זזה ורומח בידה, לפעמים אפילו נפצעים ואף מתים מזה. כשהאפלה מתגלה היא מתגלה בדמות תושביה השחורים של אוסטרליה, אותם אלה שאזור חלציים שאינו מסתיר דבר הוא מרבית לבושם, רומח בידם, חיות קטנות מתות משתלשלות מחגורתם והם דוברים שפה לא נהירה. בתחילה רואים בעיקר את עשן המדורות להם מרחוק, לפעמים נשותיהם פשוט חוצות את אדמתו של תורנהיל באדישות ולפעמים יש גניבה קטנה.
חבריו לשטחים הסמוכים, סמוכים שזה לוקח זמן מה לשוט אליהם, סבורים שאין לתת לשחורים דבר, אחרים סבורים שיש לתת משהו, אבל עצה אחת ברורה אין.
בהמשך יש התנגשויות דמים, צבאה של הוד מלכותה נכנס לתמונה ויוצא בשן ועין, אבל בסופו של יום, אוסטרליה כפי שהיא מוכרת לנו היום חיה ועומדת. המכשלה עיקרית של גרנוויל היא בהבאת הסיפור הכמעט אישי בלבדית של תורנהיל ואיבוד המימד האפי של הסיפור, הגעתם של עוד ועוד אסירים, ניכוס עוד ועוד שטחים נטולי בעלים "בהירים", התנגשויות דמים נרחבות ועוד.
אלא שהספר כתוב היטב, מרתק ברובו, מראה שבידי אדם יזמתי השמים הם הגבול. בסופו של דבר יש נחלה נרחבת, בית מהודר, משרתים וכסף. אז נכון שכמה וכמה (יש האומרים מאות אלפים) מתו בדרך ונכון שצבע עורם "לא נכון", שקשה לספור אותם משום שהם הרי רק צללים בינות לעצים. עניין ליפי נפש לעסוק בו. קחו את זה בחשבון כשאתם קוראים סיפור הצלחה שכזה.


















