ביקורת ספרותית על הנהר הסודי מאת קייט גרנוויל
ספר בסדר

---

המורשת השחורה של אוסטרליה

אולימפיאדת סידני ב- 2000, הייתה מפוארת, באופן בו הוצגה הרוח האוסטרלית המשוחררת והמשתפת. הייתה לאוסטרלים רק בעיה אחת שהעיבה על החגיגה, כתם שחור –המורשת הקולוניאלית הנוראית שלהם ביחסם לילדי היבשת האבוריג'ינים, אליהם האוסטרלים התייחסו כתת אדם, ואף הצליחו לחסל את מרביתם, אלו ששרדו היו משוללי זכויות עד לשנת 1967.

איך האוסטרלים פתרו את הבעיה? הם שמו את קתי פרימן, אלופת העולם ב- 400 מטר, אוסטרלית אבוריג'ינית, במוצאה בקדמת הבמה, בכך שנתנו לה להדליק את הלפיד האולימפי, היא אף זכתה בזהב בתחרות האולימפית, מרחפת לה בריצתה האלגנטית כמו אילה שלוחה, בכך החגיגה הייתה מושלמת, היחצנות נצחה את המורשת הבלתי נסלחת.

איך רומן היסטורי אוסטרלי, מתמודד עם הכתם השחור?

את התשובה המאכזבת, מעניקה לנו, הסופרת קייט גרנוויל, בספרה הנהר הסודי.

ויליאם תרנטון, נולד בצד החברתי הלא נכון, כעני בלונדון, שפשוט רצה לחיות יחד עם בת זוגתו, אך החיים היו עבורו כמשקולות המושכת אותו למעמקי התמזה. חיים שחייבו אותו לגנוב בכדי לשרוד.

להיות גנב בימים ההם, היה ממש סיכון, משום שמי שנתפס נתלה באופן פומבי, למען יראו ויראו, ההרתעה הזאת לא ממש עוזרת כשהילדים שלך גוועים למוות. מהבחינה הזאת גרנוויל תיארה את אנגליה המעמדית ונטולת הצדק בצורה ממש מדויקת.

הגיבור שלנו,ויליאם תורנטון, ממתין לתלייתו, לאחר שנתפס ונשפט על גניבה. תחינות אשתו למכובדי העיר, גורמות להמרת עונשו לגירוש לאוסטרליה, כמו רבים מפושעי אנגליה. בהיבט הזה גרנוויל, מתקנת מיתוס אוסטרלי, לפיו, רובם של חלוצי אוסטרליה הוגדרו כפושעים, אך האמת היא שלא בהכרח מדובר באנשים שליליים, אלא במי שגורלם הרעה איתם, הם ניצלו מהגרדום וזכו להזדמנות שנייה, להתחיל את חייהם ביבשת החדשה.

החלוצים האוסטרלים , לא פעלו בחלל ריק, באוסטרליה היו האבוריג'ינים - ילידי היבשת, את מפגשם מתארת גרנוויל, כחוסר הבנה, אך למעשה הרומן שלה הוא חד צדדי, הוא מתאר את התלאות של המתיישבים בכלל ואת ספרו המעניין של תרנטון, שפשוט הגיע למרחבים העצומים של היבשת, וסימן לו את חלקתו. ומה לגבי הילדים? הם נותרו ברקע הרומן, נוכחים נפקדים, נעדרי קול, ולבסוף גרנוויל, מנסחת את הקונפליקט, שקבל תרגום לעברית – זה אנחנו, או הם, אמירה קצרה שהכשירה הרג נורא.

הספר הזה הוא אכזבה עבורי, באופן שהוא מנסה להצדיק את גישתם הרצחנית של המתיישבים כלפי הילדים. לשם השוואה באותו אזור, התקיימה התיישבות קולוניאלית אחרת, בניוזילנד, שם השכילו המהגרים להעניק כבוד למאורים, הילדים, (יחסים שלא היה משולל מלחמות) את שרידי היחס הזה נתן לראות עד היום, כשנבחרת הרוגבי של ניוזילנד עולה לשחק במשחק בינלאומי, הנבחרת פוצחת בריקוד מאורי. מסיבה זאת הספר גרם לי אכזבה לאופן בו הוא מנסה להצדיק את המורשת האפלה של אוסטרליה.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על הנהר הסודי