ביקורת ספרותית על יותר מדי אושר מאת אליס מונרו
ספר בסדר

---

אילולא היו לי ציפיות גבוהות מספר זה בפרט, ומאליס מונרו בכלל, זו לא היתה בעיה. אבל, הציפיות היו בבחינת עובדה מוגמרת לאחר שקראתי את קובץ הסיפורים הקצרים שלה "בריחה". אין לי בעיה עם סיפורים קצרים. אינני מתקשה לקרוא סיפורים קודרים, גם זו אינה הבעיה. הבעיה היא שחלק ניכר מהסיפורים בקובץ הזה לוקים בסרבול. מצאתי את עצמי קורא שוב ושוב אותם קטעים כדי להבין את התפתחות הסיפור, במיוחד "יותר מדי אושר" - סיפור מייגע למדי, שנתן לאסופה את שמה. בחלק ניכר מהסיפורים הסוף הוא בבחינת אנטי-קליימקס מאכזב למדי.

יש באסופה צדדים טובים וסיפורים מעניינים "ממדים", "רדיקלים חופשיים" ו"ילדות משחקות".אהבתי מאד את דרך בנית הסיפורים, הסיפור אינו נבנה באופן כרונולוגי. לעיתים קרובות המספר מספר לנו סיפור מעברו והקורא נחשף אט אט להתפתחות העלילה וגם אז יש מעברים חדים. האמצעי הזה מזריק לסיפור עניין נוסף - זוית הראיה המפוכחת יותר של הגיבור או שמא אף הפרספקטיבה שלו הצובעת את הסיפור באור מיוחד.

הדרוג: זה משקף, בין השאר, את היחס בין גודל הציפיות לגודל האכזבה.

השורה התחתונה: אם אשכתב את הביקורת של ענבל מלכה המופיעה על כריכת הספר: אם אתם חייבים לקרוא לקרוא רק ספר אחד השנה - דאגו לכך שזה לא יהא ספר זה. אם אתם חייבים, אבל ממש חייבים, לקרוא משהו משל אליס מונרו - נסו את "בריחה".

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על יותר מדי אושר