ביקורת ספרותית על יותר מדי אושר מאת אליס מונרו
ספר טוב

---

נייר זכוכית לנשמה. כך אני מגדירה את סיפוריה של אליס מונרו. התחושה לאחר קריאתם היא של כאב עמום ומטריד מעורב בהלם. הלם בשל יכולת האבחנה, החדות והעומק המועברים באופן פשוט ורזה, כמעט שוות נפש אך התוצאה-רעידת אדמה!
אחת הדמויות של מונרו מגדירה כתיבת סיפורים קצרים כעמידה על סף הסיפרות (אירוניה עצמית אולי?). אך לעניות דעתי זהו ז'אנר בפני עצמו היכול להמריא לשיאים מדהימים. את היחס בין הסיפור הקצר לרומן הייתי משווה ליחס בין הרישום בעיפרון לציור השמן או בין תמונת הסטילס לסרט. נדרש כאן סוג אחר של כישרון אך התוצר, ולו מצומצם, עשוי להיות גאוני לא פחות, ומונרו היא מהמובילים בסוגה זו. כל מי שראה רישום עיפרון של אגון שילה מבין אולי את כוונתי, העוצמות שמתבטאות ביצירות הקטנטנות האלו "מכניסות בכיס הקטן" ציור שמן ענקיים ומורכבים.
זהו קובץ הסיפורים השלישי של מונרו שאני קוראת ולכן היא מקבלת רק ארבעה כוכבים, כי קובץ זה נופל מעט מהאחרים בעיקר מ"בריחה" המופתי. אך עדיין לעניות דעתי זהו קובץ מצויין מאת כותבת כישרונית, העומדת בשורה אחת עם ריימונד קארבר, ולהבדיל, גם עם אנטון צ'כוב. נסו ותיפגעו.
נב מונרו זכתה בפרס הבוקר הבינלאומי ל 2009 (מתי הנובל?)
נב2 שאפו על עיצוב העטיפה המעודן והנקי.

נב 3 נכתב ב 1.8.25 מאז היא קיבלה את הנובל ואיבדה את עולמה. לא אקרא שוב את ספריה. לא ארחיב על הסיבות, הן נמצאות בכול רחבי הרשת.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על יותר מדי אושר