הספר מבוסס על סיפורים אמיתיים, מזכיר את הסגנון של "לא בלי בתי", רק שפה מדובר בנשים יהודיות שנפלו ברשת של גברים ערביים מכפרים בישראל.
בקריאה הראשונית שלי אחזה בי תחושה קשה שהבנות האלה טיפשות, חסרות שורשים, מכניסות את עצמן לחרא (בוץ זו מילה קלה לתאר, מצטערת) ומסכנות בכך את עצמן, את הילדים האומללים שיגדלו עם זהות בעייתית וכפולה, את משפחותיהן שנתונות לאיומים ואת המחלצים שעושים עבודת קודש ושמעבר לסכנה המאיימת על חייהם הם מקריבים באופן יומיומי את חיי המשפחה השלווים שלהם.
הספר הזה גרם לי לנסות להבין יותר מה עבר על אותן בנות יהודיות שהגיעו לשפל כזה. ריחמתי עליהן, פחדתי בשבילן, כעסתי איתן ועליהן, שמחתי עם אלה שהצליחו למצוא את האור בקצה המנהרה. התרגשתי.
נותרתי עם הידיעה, שהמצב הזה קיים בקנה מידה שלא דמיינתי שקיים, בעיה חמורה וכואבת, שכדי למנוע אותה ספרים כמו זה- חשוב שיצאו לאור, שיראו את הדברים באור האמיתי ולא בסנוורים.
"אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו" כל הזמן הדהד לי בראש כשקראתי את הספר הזה, למרות שלי הדברים נראים ברורים כמו שחור ולבן.
הלוואי והספר הזה יגיע לידיים הנכונות ויצליח לפקוח עיני עיוורים ולמנוע מקרים מצערים בעתיד.












