ביקורת ספרותית על מזל עורב מאת אמיר גוטפרוינד

---

עורבא פרח - אי-המלצה על ספרו החדש של אמיר גוטפרויד 

בציפיה רבה ובהתרגשות גדולה חיכיתי לספרו החדש של אמיר גוטפרויד ״מזל עורב״. מאז ספרו המופתי ״שואה שלנו״ שלאחריו נוספו ״העולם, קצת אחר כך״ ו״בשבילה גיבורים עפים״, נכנס גוטפרויד לרשימת חמשת הגדולים האישית שלי לצד עמוס עוז, מאיר שלו, דויד גרוסמן וא.ב. יהושע. אך מה גדולה היתה אכזבתי כשסיימתי לקרוא את ספרו החדש ״מזל עורב״ שאינו עולה בקנה אחד עם היצירות הקודמות והנפלאות שלו.  

גיבורו של גוטפרויד עובר תקופה קשה בחייו ונראה שאף גוטפרויד עצמו עובר איזה משבר. אהובתו של הגיבור בסיפור עזבה אותו, הוא פוטר מחברת ההיי-טק שהוא עצמו הקים והוא הולך לפגישות שבועיות קבועות אצל הפסיכולוג, אך עושה הכול כדי להסתיר ממנו את סודותיו. כשהוא שומע על פרשת היעלמותה של נערה בשם ליר אוחיון, הוא מחליט להשתתף במסע החיפושים אחריה כשברקע טורדת אותו כל העת דמותו של דודו, אליהו, גיבור מלחמה ישראלי שנעלם באפריקה.

כתיבתו המפעימה ורחבת היריעה של גוטפרויד משנה כיוון הפעם, והיא רזה, שנונה לפרקים אך אינה ממריאה. סיפור העלילה נותר תלוש, דל, מרוחק ולגמרי לא משכנע. עצוב בעיני שסופר בסדר גודל של גוטפרויד מצליח לרגש בהקדשה של הספר בלבד. אשתו של גוטפרוינד, נטע, נפטרה לפני כשנתיים, ובמספר מילים כואבות הוא הקדיש לה את הספר החדש: "לנטע שמיר ז"ל, אשתי, אהובתי. ספר ראשון בלעדייך". גם בעטיפת הספר מופיע ציור שנטע צירה כשהיתה בת 17. אם הספר אכן עוסק בהעדר ובאובדן, כפי שמציעים המציעים, הרי בעיני בולט בעיקר אובדן הכיוון והעומק שכל כך אפיינו את כתיבתו של גוטפרויד עד כה. לא נותר לי אלא לקוות שזהו אובדן זמני בלבד.
נראה שמזלו של העורב לא שיחק לו הפעם והוא נותר בודד ומשועמם - כמה מאכזב!

» ביקורות נוספות של דלית גבירצמן
» ביקורות נוספות על מזל עורב