ביקורת ספרותית על אדונם של חיילי הצעצוע מאת איאן לורנס
ספר מעולה

---

חנויות הצעצועים מלאות במשחקי מלחמה. טנקים רושפי אש ורעש, מטוסים מונחים, חיילים מצבאות שונים ומשונים, רובים מכל הסוגים והצורות ועוד שלל רב. נדמה שהמלחמה היא כיף שלא מסתיים לעולם, ואני תוהה לא אחת למה אבות ששרתו במלחמות, ויודעים עד כמה אכזרית ונפשעת היא המלחמה מעודדים משחק בצעצועים האלה.
אביו של ג'וני מגלף בובות של עץ. כל מיני בובות, זו מלאכתו וממנה הוא מתפרנס. וכך הקים לו ג'וני צבא קטן של חיילי עץ. מתוך המלחמה ממשיך האב לשלוח מכתבים וגם חבילות קטנות עם בובות של חיילים, אלא שהחיילים האלה כבר לא 'מצוחצחים' כמו החיילים שגילף בחנותו, על חיילי העץ החדשים נכרים פגעי המלחמה, לחלקם פנים שלקו בהלם, אחרים שוכבים באופן מעוות, ורבים מהם דוהים במהירות או פשוט נשברים, כי זה מה שעושה המלחמה, וג'וני מתחיל לאט לאט להבין (גם בעזרתו של עריק פצוע) שמלחמה היא אכזרית, והוא מנסה למצוא דרך לעזור לאבא שלו, ובכלל לצבא בריטניה, וכשהוא רואה שקרב במשחק שלו דומה למערכה אמיתית בקרב שבין האנגלים לגרמנים, הוא מחליט שיש לו יכולת להשפיע על הקרבות. אלא שחצי שנה של מלחמה מספיקה לג'וני והוא מאחסן את החיילים שלו. המלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה) נמשכה, כידוע, ארבע שנים.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על אדונם של חיילי הצעצוע