ביקורת ספרותית על ההיסטוריה הסודית [כתר] מאת דונה טארט
ספר טוב

---

ריצ'ארד מגיע מקליפורניה ללמוד בקולג' קטן בורמונט. מכיוון שלא חווה אהבה ושייכות מימיו, מחפש ריצ'ארד נואשות אהבה וחברות. הוא מתקבל לכיתת לימודי יוונית בה מלמד מרצה כריזמטי ומסתורי הבורר את תלמידיו בפינצטה. בכיתה לומדים חוץ מריצ'ארד הנרי המנהיג המלומד, פרנסיס המגונדר במקצת אך טוב לב, תאומים קמילה היפה והאמיצה וצ'ארלס המקסים והלבבי ובאני הפרוע והחברמן שבחבורה. לא קל לריצ'ארד התפרן והמופנם להתקבל לחבורה האליטיסטית הזו של שחצנים, בני טובים ממעמד גבוה. החבורה הזאת נראית לו כל כך נוצצת ומסתורית, כולם כה מלומדים ומסקרנים עד שהוא ממש יוצא מגדרו להתחבב עליהם. בסופו של דבר לשמחתו ובהמשך לצערו הוא מתקבל (או מובל) לתוך המעגל הקרוב ומוכנס לסוד העניינים. אותו סוד מסתורי מוביל את החברים למעשה הרצח של אחד מהם (המתגלה כבר בעמוד הראשון).
הספר מורכב משני חלקים, כאשר החלק הראשון מתחיל ברצח, חוזר אחורה בזמן ומסביר את המניעים והנסיבות שהובילו לרצח ומסתיים בו ואילו הספר השני מתמקד בתוצאות המעשה והשפעתו על כל אחד מהשחקנים הראשיים.
כמו כולם, גם אני בדעה שאת הספר אפשר היה לקצר ו- 450 עמודים היו עושים חסד איתו. עם זאת, אני חושבת שדווקא החלק הראשון הוא פחות מוצלח וקצת מרוח, ומצליח להשתפר רק לקראת סופו. החלק השני פרט לסיומו, לטעמי היה מוצלח ביותר ודווקא התיאורים המפורטים גרמו לי להרגיש שהנה אני מכירה בדיוק את החדר המוזנח של ריצ'ארד, אני ממש רואה את התמונה מעל האח בבית הכפרי של פרנסיס או את המבט הערפילי של הנרי. החלק הזה בו מתגלים הפרצופים האמיתיים של אותם בני הטובים הוא מבחינתי הקטרזיס. אני מודה שממש עברתי תהליך התפקחות יחד עם ריצ'ארד, כאשר בחלק הראשון אף חשתי כי הרצח פשוט בלתי נמנע ואילו בחלק השני התחילה לצוף הסלידה האמיתית מהמעשה שנעשה.
משום מה בזמן קריאת הספר נזכרתי בסיפור הרצח של נהג מונית דרק רוט בידי שני "בני טובים" משועממים והרגשתי קווי דמיון מסוימים בין החבורות.
דבר נוסף שהפריע לי הוא הסיום של העלילה, מה שקרה עם האנשים אחרי שנים פשוט לא הסתדר לי, נשמע לי מאוד מאולץ וחבל.
כאשר סיימתי לקרוא את הספר הרגשתי מועקה, בעיקר כי לקראת סופו הרגשתי ממש חלק מהסיפור, כאילו גם אני הייתי שותפה לרצח ורק רציתי שכל העינוי הזה ייגמר. הרגשתי מועקה בגלל כל אותם סטודנטים בהמפדון שביזבזו את זמנם בקולג' ובשבילם הדבר החשוב היה סמים, אלכוהול ומסיבות. לא מצאתי אדם אחד בספר שלא התמסטל, השתכר או לפחות לקח כדורי הרגעה. הרגשתי מועקה בגלל מערכת רכובה של מערכת החינוך וניהול של הקולג', על אנשים הפשוטים "הלא מלומדים" אשר הוצגו ככסילים ועל כך שעל אף שהסופרת המציאה את העלילה, אם נפתח מחר את הטלוויזה יש סבירות לא קטנה שנשמע על סיפור דומה, אם לא דוחה יותר.
לסיכום, אם מצליחים לצלוח 100-150 עמודים, לא מצטערים על ה-500 הנותרים.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על ההיסטוריה הסודית [כתר]