ביקורת ספרותית על חיי פיי מאת יאן מרטל
ספר טוב

---

לדעתי הספר עשוי טוב, קשה ומרגש בו זמנית. אך קשה לי להתחבר למסר שאותו מנסה המחבר להעביר.
כאדם מאמין, אני חושבת שאנו אמנם מאמינים מבחירה ולעולם לא נדע לחלוטין מהי האמת כי זו מהותה של אמונה.
אך לפי המסקנות של הסופר אנו בוחרים להאמין מכיוון שאנו מעדיפים להיות "עיוורים" למציאות הקשה ולהאמין במשהו אחר שעושה לנו טוב יותר ונותן לנו תקווה וכוח לשרוד את המציאות האכזרית בעולם הזה. אין לי שום דבר נגד התקווה הזו, ואם היא שומרת עלינו בחיים וטוב לנו עם זה אז הכל טוב. אבל..וזה אבל גדול מאוד! במציאות האמיתית אנחנו יודעים שיש טוב ויש רע. בד"כ אנחנו גם יודעים להפריד ביניהם. אך האמונה באל לא גורמת לרע להישכח או להעלם, היא נותנת משמעות לטוב בתוך כל הרע. היא נותנת לנו להבין שאם לא היה לנו רע, אז גם לא היה טוב כי אז לא הייתה שום משמעות לטוב.
יכול להיות שלא הבנתי עד הסוף את כוונת המחבר, אבל מנק' ההנחה שלי נראה לי שכלל אינו מאמין באלוהים. כי אם היה מאמין, הוא לא היה מספר את ה"סיפור האמיתי" דהיינו- הנמשל. ומעורר בנו את ההבנה שיש מציאות- רעה ואכזרית שלא ניתן להשלים איתה ויש דמיון- שהוא האמונה וזה נותן לנו כוח להתמודד. בקיצור לפי המסקנה הזו אין אלוהים ויש רק רצון להאמין שיש משהו טוב וזה עוזר לשרוד. זאת מסקנה מאוד שטחית לדעתי. מי שלא מצא את אלוהים עד עכשיו שיחפש....כי כאן הוא בטוח לא ימצא.
יש כ"כ הרבה סיבות להאמין, אבל לא בשביל לשרוד. אלא בשביל לחיות את האמת כמו שהיא על אף הקושי שבידיעה שהאל הוא לא רק טוב

» ביקורות נוספות של a.evron
» ביקורות נוספות על חיי פיי