ביקורת ספרותית על ארץ המערות המצוירות - שבט דב המערות #6 מאת ג'ין מ.אואל

---

עדיין יש תור לסיפרה האחרון של ג'יין אווואל.
והשבוע הגיע תורי,
התחלתי לקרא וכשהגעתי לעמוד 80 עייפתי ודילגתי כדרכי מאז ומקדם לסוף הספר..
ושוב חזרתי לאחור..
הספר מתחיל כתמיד מהמקום בו הסתיים קודמו. והעלילה ממשיכה בערוץ הידוע. אותם תאורים ארוכים ומייגעים של נוף, צמחי מאכל וצימחי מרפא. בעלי חיים וסביבתם הטיבעית. האנשים התנהגותם ומעשיהם. מנותחים עד דק. ומסופרים בפרטים שחלקם מיותרים.
בספר זה, האחרון בסידרה, ויסלחו לי חובבי אוואל, הרגשתי כמו כניסה ללופ אינסופי.
בכל פעם מחדש מתוארת הבחנת האנשים במבטאה של עיילה ביפי תוארה בחיוכה במיומנותה ביופיו של בו זוגה, באהבתו אליה, כמעט באותן מילים ובאותם ביטויים.
בניגוד לנוף ההררי בו ממוקם הסיפור (אגב הביטוי להתמקם על הטיותיו חוזר גם הוא בכל כמה עמודים) הסיפור עצמו שטוח ללא פסגות ותהומות.
בתוך שפע המלל החוזר על עצמו לעייפה צצים מדי פעם קטעים מעניינים, תאורים מדויקים ומפורטים של מערות ובהן ציורים של אומנים מעידן הקרח, שאותם ראתה ג'יין אוואל במסעות המחקר שלה, הם כמובן שלחו אותי לחפש את המערות המצוירות (בעזרתה שלא תסולה מפז של מלכת החיפושים החביבה עלי! תודתי נתונה לה כתמיד!).
יתכן שהסיפור מבוסס על חפירות ארכיאולוגיות ומחקרים שהניבו מסקנות לגבי מבנה החיים ותרבותם של אנשי המערות אך אי דיוק אחד זינק אל מול עיני..
המנהיגים הרוחניים בשיבתם להכשיר את הצעירים וללמדם את מסורות השבט.
את סודות הכוהנים, מלמדים הצעירים על המספר הקדוש 5. חמש עונות, חמשה יסודות, ולמרבה ההפתעתי חמישה צבעים.
פרט זה אינו מתקבל על דעתי לאחר קריאה בספריו של גיא דויטשר, בהם הוא מספר על התפתחות תפיסת הצבע לאורך ההיסטוריה.
ואכן בשובי לציורי המערות לא מצאתי צבעים פרט לשחור וחומים לגווניהם.

לא אוסיף פן יאשימו אותי בספויילרים (יש למילה הזאת ביטוי מקביל בעברית?)
רק אומר שהתאכזבתי.. חבל מפני שגרעין הספר מצוין ובכל זאת הולך לאיבוד בחזרות אינסופיות על פרטים ידועים ועל קטעים מהספרים הקודמים בסידרה.

» ביקורות נוספות של טופי
» ביקורות נוספות על ארץ המערות המצוירות - שבט דב המערות #6