ביקורת ספרותית על קומה רביעית בלי מעלית מאת זיו כהן
ספר מעולה

---

יש לי בעיה עם זיו כהן. סדרת הספרים שלו על העוף והקוסקוס שחברה שלי מעריצה, כנראה בגלל שלא קיבלו אותה להיות מלצרית מעופפת באל על, התחילה מצוין והלכה ודעכה מספר לספר. לא הייתי נוגע בספר החדש שלו לולא חברתי האהובה התפוצצה מצחוק מולי כשקראה את קומה רביעית בלי מעלית עד שהרגשתי חייב לגלות האם הבחור חזר לימי נגמר העוף המגניב והשנון. הפתעה. הוא כן. אמנם קשה לקרוא לקומה רביעית בלי מעלית ספר, כי זה יותר כמו מופע סטנד אפ מוצלח על החיים של צעיר דימונאי בתל אביב, וזאת בטח לא יצירת מופת, אבל בהחלט שלוש שעות של כיף בלתי פוסק שכבר מזמן לא היה לי, אם לא מחשיבים כמובן את הרגעים האינטימיים שחברה שלי מעניקה לי באדיבותה פעמיים בשבוע.
אז ככה:
הבחור מוכשר, אין ספק, ויודע לכתוב בהומור, שזאת משימה לא פשוטה בכלל. לא זוכר מתי ספר הצחיק אותי כל כך.
תל אביב של זיו כהן מעיניו של נתיב מויאל היא בדיוק כפי שכולנו רואים אותה: בועה שכל מה שמחוצה לה פשוט לא קיים.
סוף סוף גיבור סטרייט בספר של זיו כהן, שזה לגמרי בונוס, אם כי המחבר לא נגמל לחלוטין משילוב גיי בספר שמגיע הפעם בדמות החבר הכי טוב של הגיבור. לפחות הפעם לא כל הגברים בספר הופכים בסוף להומואים. נחמה.
פצצת צחוק שבלתי אפשרי להשאר אדיש כלפיה, במיוחד הסצנות בתיאטרון, כשההורים של הגיבור מגיעים לבקר בתל אביב והפרק האחרון שבו הגיבור פוגש את בעלת הדירה שלו.
אין באמת עלילה בספר אלא יותר סצנות שחוברו בתפרים לא אחידים. חלקם לא מורגשים וחלקם מאולצים.
ורק שלא נקבל בקרוב ממנו ספר המשך, נגיד קומה שלישית עם מרפסת לים או קומה שניה עם חניה. היה טוב וטוב שישאר ככה.
ממליץ בחום.

» ביקורות נוספות של קורא בסופש
» ביקורות נוספות על קומה רביעית בלי מעלית