איך אתה יודע שעברת לתל אביב?
כשאתה פושט רגל בשכירת דירה דמיקולו בקומה רביעית בלי מעלית ברחוב חיסין, וכשהגעת אליה מתנשף כמו אחרי חצי מרתון אתה מגלה שהתנור שבק חיים והמקרר מימי טיחו משמיע חרחורי גסיסה.
כשקל יותר להעפיל לפסגת האוורסט מלמצוא חנייה ולהיות לבד בפאב זה סמל סטטוס שמזכה בלייקים בפייסבוק.
כשלהיות סטרייט זו כמעט מילה מגונה בחוגים מסויימים. מושגי קוד לבוש ו'מה אפשר / מותר להגיד בדייט' שונים מאשר בדרום הארץ. 'עכברושית' יכול להיות כינוי חיבה.
כשבחורה שבדרום הארץ תיחשב 'מילה בת ארבע אותיות, שתיים מהן אהו"י בתל אביב היא תהיה קולית, מגניבה ולא דופקת חשבון' (סוף ציטוט).
דייר שעזב 'עושה לך טובה' ומשאיר ספה מצ'וקמקת במחיר אסטרונומי ובעלת הדירה רק מחכה לסיום החוזה כדי לקרוע אותך יותר.
את זה לומד מהר נתיב מויאל בן ה-23 שעקר מדימונה לתל אביב לחפש את מזלו בחיים אחרי הצבא, חרישת ארצות הברית ועוד חלקים בגלובוס ועדיין גר עם הוריו.
אז מה מחכה לו בעיר החטאים ללא הפסקה?
סטוצים מזדמנים כולל מי שנשארות ללילה, חברים שבאים והולכים כולל הומלס חביב, גילוי מפתיע על חבר ילדות, מסיבות ובילויים שחלקם בלתי נסבלים אבל נוכחות חובה לפי איזה קוד לא מובן. עבודות מייאשות המתחלפות כל כמה שבועות כמוכר בפיצוציה, מלצרות (גורם נזקים), ניסיון נואש להיקלט ב'שואו ביזנס' בטלוויזיה. קצת ברנז'ה וסלבס בשקל. פאבים אופנתיים ובתי קפה, מסעדה טרנדית-פלצנית שמגישה מנות זעירות שהרכבן מעורפל ומחירן בשמיים. הורים שלא מבינים איזה ג'וק נכנס לילד לראש. במחיר החושה הזו יש דירות ארבעה חדרים בבאר שבע ודימונה.
-זהו בערך. מצחיק פה ושם, קליל וחפיפי ולעתים אימבצילי שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה. אפשר להעביר שעות ספורות בלי ציפיות בשמיים. אינו דורש ריכוז עילאי ולפעמים זה מה שצריך.

ואו במה להתחיל? קודם כל לחזור לסניף צומת ספרים ולדרוש את הכסף שלי בחזרה.
מזל שהספר היה במבצע כי "מחיר מומלץ- 98 ש"ח" הצחקתם אותי כמעט כמו דירה ברוטשילד ב6000 ש"ח
שלב שני, אני ממליצה לפטר את העובד שהמליץ לי עליו ולדרוש פיצויים על עוגמת נפש.

אם נתיב הוא דוגמא לגבר ישראלי ממוצע אז מה אני אגיד... פאק איט- מרגע זה אני לסבית!

חלק אהוב בספר:
לילך: מראה חיצוני זה כל מה שמעניין אתכם הגברים
נתיב: לא כולם (היה מוכן להשליך את עצמו מתחת לגלגלי האוטובוס ולחתוך ורידים מהמחשבה של לשכב עם בחורה שמנה)
(היה בשוק מזה שנתנו לבחורה לא יפה במיוחד לעבוד כמלצרית ולא קברו אותה בשטיפת כלים)

לסיכום- מצטערת שנתתי צ'אנס לעוד wanna be אילן הייטנר

תוספת עריכה- אחרי שראיתי תמונה של זיו כהן פה באתר. מסתבר שהוא היה בכבודו ובעצמו אותו עובד צומת ספרים ומכר לי את הספר של עצמו. כל הכבוד זיו.

איזה יופי של ספר! חמוד, מלא חוש הומור. מומלץ למי שמחפש ספר שיגרום לו לצחוק בקול רם ולחייך בלי סוף.
מסופר על נתיב, רווק בן 23, מלא יצרים ופנטזיות, שמגיע מדימונה לתל אביב מתוך כוונה לכבוש את העיר הגדולה. הוא מחפש דירה, מחפש זוגיות, מחפש עבודה, בעצם מחפש את עצמו ומחפש משמעות לחיים.
הוא מתחיל בחיפוש דירה להשכיר ונתקל בחורבות עם מאות מדרגות בלי מעלית, דמי שכירות מטורפים וכל מיני התניות הזויות. החיפוש שלו מלא מיקרים מצחיקים שהוא נתקל בהם, מוקצנים אמנם, אבל לקוחים מתוך המציאות הישראלית היומיומית הכל כך עכשווית ומוכרת לכולנו.
אמנם הוריו תומכים בו ועוזרים לו בשכר הדירה אבל זה מספיק לדימונה ולא לתל אביב אז נתיב שלנו מחפש עבודות מזדמנות ולא מתמיד באף אחת, ממלצר ועד עובד ניקיון.
בלילות הוא נקלע לחיי לילה סוערים שמתחילים בבארים ומסתיימים במיטה עם בחורות מזדמנות, שמתחלפות מדי יום.
בחיפוש אחר אהבה, הוא נרשם לאתרי היכרויות ונקלע לדייטים הזויים, מיקרים מצחיקים אבל מי כמוני מזדהה עם הרמאויות הקיימות באתרים הללו, על בשרי חוויתי אותן עד שמצאתי את האחד שלי.
הוא אפילו מאמץ כלב כי חברו ההומו מספר לו שזאת דרך ללקט מספרי טלפון מבחורות ואף הולך למסיבות גייז כי שם יש אפשר למצוא ידידות שלהם שהן אופציה לדייט לסטרייט.
הוא מכיר המון בחורות שלא מחפשות קשר קבוע ומסנג'רות אותו והוא מרגיש פראייר ומנוצל.
הספר משופע במיקרים מצחיקים כגון בהרשמה לחדר כושר, באירועים שהוא נקלע אליהם שמלאים בפלצנות, במסעדה שהוא הולך אליה עם הוריו שפוגשים שם סלבס.
זוהי פארודיה על החיים של הרווקים בתל אביב, העיר ללא הפסקה.
אין ספק שמדובר בסופר מוכשר, שיודע לכתוב בשפה קולחת והומוריסטית. זה הספר הכי מצחיק שקראתי עד היום. אני מחכה כבר לספר הבא של זיו כהן. ממליצה בחום למי שבא לו ספר קליל, זורם ומחייך!

קנו לי אותו מתנה, קראתי והתבאסתי
כי זה אסופה של כלום,
כבר בכריכה אחורית מבינים את זה, אבל לא היה לי נעים לבאס את אלו שרצו בטובתי אז קראתי
אז על מה הספר ,מתלהב מעיירת פיתוח, במקרה הזה דימונה שעובר לתל אביב
אז נכון, תל אביב 2016 שורצת לוחמי אצ"ל על סף גסיסה ואוכלוסיה מעיירות פיתוח
אולי זה מה שמקנה לה את האופי המיוחד? אולי
הספר לדעתי הוא ספר על כלום, ספר "למגניבים ול"מגנביות" ומתלהבים ולמתלהבות ש "וואו אחי איזו כוסית יש ברוטישלד.. " עוד קיים בלקיסקון הוואטסאפ שלהם
תרבות הכאילו דה,

מתאים ל 30 מינוס ולכל מי שמתחבר לקוסקוס עם חמין בשישי ולאשכנזיה הפנויה בשבת
מיציתי.

חמוד, מצחיק, שנון ומציב מראה לכל השוכרים, מראה לכולנו כמה אנחנו דיי פראיירים שמשלמים דמי שכירות עצומים לחורבה שלא ראויה למגורים.
כשוכרת (מרמת גן) הזדהיתי לא פעם במהלך קריאת הספר עם נתיב מויאל, בחור צעיר מדימונה שהגיע לכבוש את העיר הגדולה, לבלוע ולנסות הכל על חשבון ההורים.
להחליף עבודות, דייטים הזויים וניסיון להשכיב בחורות, לבלות, להשתכר במסיבות- החיים הטובים של רווק תל אביבי ללא דאגות של משפחה וילדים.
ואכן בתל אביב עיר ללא הפסקה שלא הולכת לישון אף פעם שווה "לסבול" את הייסורים.
וכאשה נחמד היה לקרוא מה גבר חושב עלינו ולהכיר יותר לעומק את דרך הפעולה ולגלות דברים דומים.

טוב...האמת שפעם ראשונה אני כותב ביקורת על ספר שרק בגלל מריבה לא נעימה התפרסם וסיקרן אותי מאוד לקרוא ,
כמוכן יצא לי לרדת "כסאח" על הכותב של הספר בעקבות משפט אומלל שהוא כתב לחברת האתר אבל שיכתב אותו והבין את טעותו.
אני מכבד כל אדם באשר הוא וכמובן גם סופר הוא בנאדם , כולנו מידי פעם זורקים הערה או קללה לא במקום , אם זה במכונית כאשר מישהו חותך אותנו או בתור לקופה בסופר כשאתה נופל על קופאית מתלמדת או אפילו על עצמנו כשאנחנו עושים שטויות!
כן ... גם שמבקרים אותנו אנחנו כועסים , גם אם הביקורת בונה היא גם "בונה" עצבים !
לכן מחקתי את ההשתלחות ואף התנצלתי בפניו בכתב היות וזאת פרנסתו ואין לי כוונה לפגוע בו ובטח לא בכיסו,הבטחתי לו שאקרא את הספר ואכתוב את חוות דעתי.
ביקשתי ממנו עותק חתום על ידו ושישלח אותו לחנות הספרים הקרובה לביתי ( בשביל ניתוח גרפולוגי מסקרן ופרטי שלי ).
ניגשתי למוכרת , הצגתי את עצמי והיא מייד הכניסה את הספר לשקית ואיחלה לי "קריאה נעימה"...
עניתי לה שלא באתי לקחת את הספר אלא לרכוש אותו!
היא הסתכלה עלי כאילו היא מופתעת שמישהו רוצה בכלל לרכוש את הספר ושאלה אותי "אתה מתכוון שאתה צריך לשלם עליו" ?
עניתי לה שאם היא רוצה לשמור על עסק מרוויח אז כדאי לה גם לגבות כסף עבור סחורה !
היא התקשרה למר זיו כהן הכותב של הספר בכדי לאמת את דברי ואף נתנה לי לדבר איתו אישית בטלפון...
היה נחמד לשמוע את הקול אחרי הכל וכמובן שהיה עוד יותר נחמד לשמוע את הקול שמאחורי הכתיבה.
אין ספק שמדובר באדם אינטילגנט , מנומס ואדיב , אבל לא באתי לכתוב על עצמי.
לגבי הספר...
ספר מאוד משעשע , שנון , מצחיק על תקופה שרובנו עברנו או נעבור וכתוב בצורה מאוד זורמת כמעט כמו השכנה שלי !
מזכיר בהחלט את "חכמת הבייגלה" כפי שציינה כאן אחת המבקרות אבל רק טוב יותר (יסלח לי אילן הייטנר שאני מאוד מכבד וגם מכיר אישית ובהזדמנות זאת אני מודה לו שהזמין אותי לפרמיירה של הסרט חכמת הבייגלה לפני שנים ושבו חברה טובה שלי שיחקה תפקיד משנה ומעפן) !
אהבתי את הספר ואת העלילה , אני כותב המון מערכונים וחומר לסטנדאפיסטים אבל זיו כהן בהחלט יכול ללמד אותי דבר או שניים בהומור!
אין מה לעשות , יש לו את זה בגדול !
אני לא מאלה שממהרים לפרגן כי אני ביקורתי מאוד , בעיקר כלפי עצמי אבל כשמגיע אז אני עושה זאת בכיף.
תתפלאו אבל הוא אפילו לא שילם לי , אז זיו כהן...אם אתה קורא את השורות האלה תשקול אולי לשלם לי ואני לא מקבל צ'קים!
אז למי שלוקח את החיים באיזי ורוצה לחייך ולצחוק קצת ואולי להזכר או לדעת מה הוא הולך לעבור ( תלוי באיזה שלב אתם בחיים ) אז אני בהחלט ממליץ לקרוא...והפעם אם מישהו יקרא ולא יאהב זה כבר על מצפוני !
נ.ב - אני לא מתחרט לרגע ששילמתי עבור הספר ויותר מזה אני יכול לומר בלב שלם שאחרי שקראתי אותו הוא שווה הרבה יותר ממחיר מבצע!

יש לי בעיה עם זיו כהן. סדרת הספרים שלו על העוף והקוסקוס שחברה שלי מעריצה, כנראה בגלל שלא קיבלו אותה להיות מלצרית מעופפת באל על, התחילה מצוין והלכה ודעכה מספר לספר. לא הייתי נוגע בספר החדש שלו לולא חברתי האהובה התפוצצה מצחוק מולי כשקראה את קומה רביעית בלי מעלית עד שהרגשתי חייב לגלות האם הבחור חזר לימי נגמר העוף המגניב והשנון. הפתעה. הוא כן. אמנם קשה לקרוא לקומה רביעית בלי מעלית ספר, כי זה יותר כמו מופע סטנד אפ מוצלח על החיים של צעיר דימונאי בתל אביב, וזאת בטח לא יצירת מופת, אבל בהחלט שלוש שעות של כיף בלתי פוסק שכבר מזמן לא היה לי, אם לא מחשיבים כמובן את הרגעים האינטימיים שחברה שלי מעניקה לי באדיבותה פעמיים בשבוע.
אז ככה:
הבחור מוכשר, אין ספק, ויודע לכתוב בהומור, שזאת משימה לא פשוטה בכלל. לא זוכר מתי ספר הצחיק אותי כל כך.
תל אביב של זיו כהן מעיניו של נתיב מויאל היא בדיוק כפי שכולנו רואים אותה: בועה שכל מה שמחוצה לה פשוט לא קיים.
סוף סוף גיבור סטרייט בספר של זיו כהן, שזה לגמרי בונוס, אם כי המחבר לא נגמל לחלוטין משילוב גיי בספר שמגיע הפעם בדמות החבר הכי טוב של הגיבור. לפחות הפעם לא כל הגברים בספר הופכים בסוף להומואים. נחמה.
פצצת צחוק שבלתי אפשרי להשאר אדיש כלפיה, במיוחד הסצנות בתיאטרון, כשההורים של הגיבור מגיעים לבקר בתל אביב והפרק האחרון שבו הגיבור פוגש את בעלת הדירה שלו.
אין באמת עלילה בספר אלא יותר סצנות שחוברו בתפרים לא אחידים. חלקם לא מורגשים וחלקם מאולצים.
ורק שלא נקבל בקרוב ממנו ספר המשך, נגיד קומה שלישית עם מרפסת לים או קומה שניה עם חניה. היה טוב וטוב שישאר ככה.
ממליץ בחום.

אחלה של ספר, קליל, קצר ומהנה במיוחד. מאוד נהנתי מהקריאה, לא צחקתי הרבה כמו ולא תמיד אהבתי את ההומור שהיה בספר ,אבל בסך הכל ספר שנון והומוריסטי בטעם הטוב, סיפורים מעניינים שאני בטוחה שחלקם קרו במציאות להרבה מאוד אנשים גם אם לא בתל אביב, מוצגים פה סיפורים מאוד משעשעים ונחמד לטעום קצת מהעיר הגדולה למישהי כמוני שגרה בפריפריה, למרות שזה בקריאה ולא חוויתי באמת מה שקורה שם אבל עדיין למדתי קצת על חיי הרווקות ההוללים של הצעירים, לטוב ולרע, בסך הכל מאוד מומלץ!

קומה רביעית בלי מעלית/זיו כהן
4th Floor, No Elevator/Ziv Cohen
הוצאה: סלע ספרים, 2013
240 עמ'


נתיב מויאל בן 23 מגיע מדימונה לעיר הגדולה – תל אביב. "52 מ"ר ברח' חיסין, 4,000 שקל בחודש, שכר דירה זעום במונחים תל אביביים והון עתק במונחים של בן 23 מדימונה, שרק עכשיו לומד ללכת כמו שצריך." (עמ' 27).

"21 שנה בדימונה, חצי שנה באילת, ארבעה חודשים מחוף לחוף (מזרחי-מערבי, לא גורדון-בוגרשוב) ועוד חמישה חודשים בדימונה..." (עמ' 7).

את הכינוי 'במבי' קיבל מחברתו לשעבר כשהיה בגיל 17, ולצערו הוא נתקל בכינוי שוב כשהוא יושב בבית קפה עם חברה.

נתיב משתעמם מהר מכל עבודה; העבודה הכי ארוכה שבה שרד היה ברמן שבה הוא עבד חודש...

"לעמוד במרכז המסחרי של דימונה חמישה בקרים ברציפות ולחלק חינמון
לעבוד יומיים שלמים במפעלי ים המלח
למלצר שבוע וחצי באולם אירועים
למכור בגדים – שבועיים!!! – בחנות בקניון בכניסה לעיר
להוציא רישיון על קטנוע ולהיות שליח פיצה למשך שלושה שבועות
לברמן במשך חודש – שיא עולמי חדש – בפאב באזור התעשייה של העיר..." (עמ' 54).

נתיב עושה מאמץ לחפש עבודה; מתייצב במכון השמה.

"עולם משונה. רוצה להיות דייל אוויר? הם כבר יחליטו אם אתה מספיק אינטיליגנט כדי לא לשפוך קפה על הנוסעים יותר מהממוצע.. אם תדע לסדר כמו שצריך סדרות של צורות, אתה בפנים. אם לא – הלך עליך ושיהיה בהצלחה עם דמי האבטלה." ( עמ' 51).

מי לא מכיר את מפגש ההורים בדירה החדשה? נתיב הכיר, ולא היה מוכן לביקור המיוחל עם הוריו אשר הגיעו במיוחד מדימונה. "הם ירצו לוודא שבמקרר יש לו גם קצת אוכל בין בקבוקי האלכוהול, שהדירה נקייה וראויה למגורי אדם, שהמטבח מצויד בכל מכשירי החשמל הנחוצים, ושהמזרן בחדר השינה לא יעשה לך כאבי גב חלילה וחס." (עמ' 121).

הספר הוא קליל ומצחיק, מסופר בגובה העיניים, תפס אותי מהפרק הראשון. מומלץ!

קריאה נעימה.