הוצאה לאור›סמטאות

אודט אלינה, פעילה קומוניסטית שנולדה בצרפת ב-1910, היתה גם פעילה ברזיסטאנס הצרפתית ונתפסה בעקבות הלשנה. מהר מאוד מצאה עצמה בבירקנאו ומשם סיפור ההתרשמויות שלה במתרחש במחנה, בחברויות וכמו גם ביריבויות התמוהות.
את הספרון הקטן הזה מלווים רישומים של אלינה, המתארים את מה שסיפרה במקום הנורא הזה.
ב-20/4/1944 היא נתפסה והגיעה כעבור ימים לבירקנאו, שם שוחררה ע"י הצבא האדום ב-27/1/1945. אמנם תקופה קצרה יחסית

סיפור אוטוביוגרפי של המחברת ומשפחתה. ההיסטוריה המשפחתית של מדיירי כפי שהיא ראתה אותה ושמעה מבני משפחתה. מדובר על התקופה שמלפני מלחה"ע ה-1 ועד שנות השישים של המאה הקודמת. מדיירי מספרת את סיפורם האטוביוגרפי של מליוני אנשים בני התקופה שחוו מלחמות, גלות, הגירה ונדודים. זו הסיבה המרכזית שהספר הצליח במקומות רבים בעולם, רגש ההזדהות איתו גבוה.

מבחינה ספרותית לא הייתי מחשיב אותו לטוב, הוא מכיל המון דמו

ספרון קטנטן, 121 עמודים. לא מכביד על הידיים בעת הקריאה, והאמת - לא מכביד במיוחד על המוח. תאור חייו ומעלליו של קונסטאן כצעיר ממשפחה אמידה בסוף המאה ה 18, ודרך זה שיקוף החיים של השיכבה החברתית הזו באותה תקופה. והחיים שלהם אינם משהו שחשוב לכתוב עליו ספרים... חייו של קונסטאן שהיה יתום מאם מתאפיינים בטלטול מתמיד, במעבר מ"מחנך" ל"מחנך" עוד יותר משונה, מאב שהיה קצין בכיר וגידל את בנו בשילוב חוסר תשומת לב

שני סיפורים שאת הראשון אהבתי והשני לא דיבר אלי.

לא התרשמתי במיוחד , הספר לא דיבר אלי. לא ממש הבנתי לשם מה נכתב. התוכן נראה לי מופרך באמת כמו קומיק. אולי זה ירשים אנשים צעירים יותר. האוירה האפלה ,הגוטית, המסתורין, לא דברו אלי, ממה שכן התרשמתי היה מהכעור, הכיעור האפל הגרוטסקי (לצורך הפחדה אולי). אפילו מה שאמור היה להיות יופי יוצא דופן לא שכנע אותי. עדיף באמת, לדעתי, שהספר היה נכתב כחוברת מצוירת כך הייתה מתאפשרת סליחה לשטחיות. sorry.