ביקורת ספרותית על החטא ועונשו (1995) מאת פיודור דוסטויבסקי
ספר מעולה

---

הפוך בה והפוך בה דכולא בה,
יצירת המופת הזאת מכילה כל כך הרבה רבדים ועמקויות שעל כל 5 שורות הכתובות בה אפשר לסכם כמה וכמה ביקורות,
גאונות, טירוף, מוות, חיים, פילוסופיה, אנושיות ופרדוקס משמשים בערבוביה,
דוסטוייבסקי לא מייפה את הספר ולא את הגיבורים, הוא זורק אותם אל העלילה ונותן לעצמו לצוף איתם, לזרום עימם במהלך כל ההתחבטויות, הכאב, החיים עצמם,
מהעבר האחד יש את הרוצח, רסקולניקוב, מצד שני יש את הקורבן-אישה זקנה ואלמנה שמן הסתם היינו אמורים לחמול עליה ולתעב את הרוצח, אך האמפתיה שלנו מופנית בעצם אל הרוצח, אותו אחד שמחד קטע באיבחת גרזן 2 נשים ומאידך מוכן לתת את שיירי כספו האחרונים לאדם שנמצא בצרה,
רוצח שרצח כדי להשיג לעצמו חירות כלכלית אך לא נגע בכסף ששדד,
אדם שכל רצונו שלמשפחתו תהיה רווחה ולא תסבול בגינו, אך מצד שני בעת מעשה כשנפגש עם אמו ואחותו גורם להם לסבל רב
אנו מזדהים איתו, עם הרוצח הזה.
אולי כי בכל אחד מאיתנו, כל בן אנוש עלוב שלא יודע מה יקרה איתו בעוד שעה מסתתר משהו מפלצתי, משהו בהמי ואכזרי או במילה נרדפת- אנושי?
אולי כי כל אחד מאיתנו בעצם מזדהה עם הדמות של חצי שטן חצי מלאך?
אולי כי כל אחד יודע בעמקי לבבו שהוא יכול לנסוק אל על אך באותה מידה יכול לרדת לשפל המדרגה
ככלל, כל הדמויות מאופיינות ב"פיצול אישיות" כביכול,
טוהר ופריצות, חמלה ואכזריות, קשיחות וכניעה, אהבה ושנאה
כל דמות מורכבת, כל קורא יכול לזהות את עצמו, להזדהות
רסקולניקוב חש לא שייך לעולם הזה, הוא יהיר מעט ומתנשא ויתכן שבצדק,
הוא מתרעם מאד על הצביעות ששולטת בכיפה, הוא כועס על כך שנפוליאון או כל מושל אחר הוכרזו כגיבורים, מצביאים וכובשים ולא משנה כמה גוויות היו בדרך שלהם, בעוד שלהרוג אישה רעה שגורמת רק רוע לסביבתה זהו חטא אשר כולם יסלדו ממנו,
רק כי החטא הזה "פחות אסטתי"?!
הוא מוצא לחטא שלו הצדקה אך לאחר הביצוע הוא אינו מוצא מנוחה לנפשו והוא מתערער עם כל יום שעובר,
הספר נוגע בעמקי נפש האדם, ביכולתה ליפול לאבדון וביכולתה לעלות לגבהים, באנושיות על כל רבדיה העמוקים ובכל דרגות שטחיותה, בחוסר האונים ובזילות היד של בני האדם, בשפיטה ובהבנה,
חובה בכל בית יהודי ובודהיסטי ובכל בית בכלל

» ביקורות נוספות של יעל1987
» ביקורות נוספות על החטא ועונשו (1995)