ביקורת ספרותית על החטא ועונשו (1995) מאת פיודור דוסטויבסקי

---

"האם לפנינו הרומן הבלשי הנפלא ביותר שנכתב אי פעם"? כך שואלת אותי הכריכה האחורית, ואני משיב מייד - בחיים לא, מה קרה לכם? הכריכה ממשיכה בשאלה רטורית נוספת: "או שמא עיקר הסיפור במעמקים הפסיכולוגיים שבהם הוא נובר ביד אמן"? והתשובה שלי, שניתנת גם היא ללא שהות: בהחלט כן, וכנראה זו הסיבה לכך שלא נהניתי ממנו.

(הסקירה מכילה ספוילרים)

כמובן שהחטא ועונשו אינו רומן בלשי או ספר מתח. אין כאן פושע שמבצע את הרצח המושלם מתוך מניע וכנגדו חוקר ערום וציניקן, והם משחקים משחק חתול ועכבר רצוף תהפוכות ודיאלוגים שנונים. לא ולא! הרוצח, רסקולניקוב, הוא מין נעבך כזה, עני מרוד, לובש בלואים, שמחמת העניות הפסיק את לימודי המשפטים באוניברסיטה ומאז הוא נושא את התואר הלא מחמיא "סטודנט לשעבר" (שכמו התואר "חייל משוחרר" אצלנו, קצת מביך להתהדר בו יותר מכמה חודשים) הוא מחליט לרצוח איזו זקנה בודדה, משכונאית או מלווה ריבית, אישיות לא סימפטית שלא מרבה אור וטוב בעולם. למה הוא עושה את זה? לא בטוח שהוא בעצמו יכול לתת תשובה ברורה. מתוך תאוות בצע - לא, מכיוון שהוא כלל לא משתמש בכסף וברכוש שהוא שודד מהזקנה. יש לו איזו תיאוריה פילוסופית די מחרידה על בני אדם שזכותם לחיים עליונה על זכותם של אנשים אחרים, נחותים מהם, אבל לא כמו הנאצים, הזכות הזו לא נובעת מעליונות גזעית, אלא מאיזו סגולה מיוחדת, אינטלקטואלית, ערכית, ששוכנת, כמובן, ברסקולניקוב ונעדרת מהמשכונאית הרצוחה. הוא רוצח די שלומיאל, רסקולניקוב, ואת אחותה של הזקנה, שגם קודקודה מבוקע בגרזנו הוא רוצח כשדלת הדירה פתוחה. הוא מצליח איכשהו להימלט מזירת הפשע, אבל במקום לברוח מהעיר אל המרחבים האינסופיים של רוסיה, שם איש לא ימצא אותו, הוא מעדיף להסתובב בפטרבורג ולפזר רמזים באוזני כל מי שמוכן להקשיב שהוא הרוצח של שתי האחיות. אם הוא מרגיש אשמה, אני לא הבחנתי בה. יותר מטרידים אותו המחזרים של אחותו הנאה, שאותם הוא מנסה להרחיק ממנה. מנגד, החוקר של הרצח הוא לא בלש אלא מין פילוסוף כורסה שמנהל עם רסקולניקוב שיחות עיוניות מופשטות ומתייחס אליו בחביבות חריגה לחשוד ברצח. גם כשהחוקר, פורפירי פטרוביץ' (איזה שם זה לבלש? מה רע באברהם אברהם?) מטיח ברסקולניקוב אחרי יותר מ-500 עמודים שהוא הרוצח הוא לא טורח לעצור אותו אלא משגר אותו לדרכו ומבקש שלא יבצע מעשים קיצוניים ונמהרים.

מי יהנה מהקלסיקה עבת הכרס הזו? קוראים שמוכנים להשקיע ולשקוע בדיאלוגים ובמונולוגים פילוסופים-פסיכולוגים ארוכים ארוכים, ויש להם עניין בתיאולוגיה נוצרית (הספר משופע בציטוטים מהברית החדשה) ובמציאות החומרית והחברתית ברוסיה במאה ה-19.
מי שמחפש בלש, אני ממליץ בכל פה על הספרים של דרור משעני.

» ביקורות נוספות של בועז
» ביקורות נוספות על החטא ועונשו (1995)