ביקורת ספרותית על האמן ומרגריטה (מהדורת 1999) - פרוזה # מאת מיכאיל בולגאקוב
ספר מעולה

---

קצת קשה לנסות לכתוב ביקורת על גאון אבל כמה היבטים שלי:
סיכומו של עניין:הבל הבלים הכל הבל.
קח קופסת נעליים וגדל בה עולם של נמלים, הקצה להן אבנים, שיחים ושאר נופים להנות בהם נמלים ושלוט עליהן כאוות נפשך.
אם הנמלים האלו כמו בני אדם - הן תחשובנה שהן ורק הן שליטות על חייהן ומה שאינן רואות- אינו בנמצא.
כך שאתה, זה שיצרת להן את הקופסא- בין אם אתה טוב וממטיר להן קילוחי מים לקופסא ובין אם אתה רע ומנער את הקופסא בחרון אף- מבחינתן אתה לא קיים והכל אך מקרה ותו לו שיש להן מים, אוכל או סערת טייפון.
זקני העדה הנמלית יסבירו בכנס שנתי שקופסת הנעליים/יקום היא ישנה ומרופטת ואשמת הנמלים שלא שמרו עליה כראוי ולכן גרמו שהיקום שלהן לא יהיה חזקה כמקודם ובגללן רוח סערה הרסה את כל חלקה המזרחי של העיר.
ברליוז, ליכודייב, ניקנור בוסויי, קציני המשטרה וכו'- חייהם נשלטים על ידם והם ורק הם אחראים לגורלם, אין מסתורין, אין אלוהים ואין שטן.
אך מקרה הוא שראשו של בורליוז קבור בנפרד מגופו כעת או כל קסמים אפלים אחרים שקורים..
הם לא מסכימים להעלות על דעתם שהם מריונטות עלובות במשחק הזה שנקרא החיים,
כל אלה שנפגעו מוולנד שוכנעו על-ידי הפסיכיאטרים של המשטרה שהם נפלו קורבן למהפנטים, הכל חייב להסתדר על דרך ההגיון והמוחשיות. שר המשטרה הבולשביקית מנסה לספק הסברים רציונאליים להשתוללות של השטן במוסקבה ומשתמשת בכל מיני מונחים כגון "היפנוזה ההמונית" , "שחרור גז הזיות" וכיו"ב.
מי שמאמין במימד אחר חייב להתאשפז תכף ומיד. הוא משוגע.
נכבדי הקהל יוצרים אונס של החוויה האלוהית לתוך כלים מדעיים מעציבים בקטנוניותם ומוכנים לתת על כך מחיר,
וולנד ופמליתו בזים להם, עושים מהם צחוק, הורגים את אנשיהם והם עדיין לא מבינים שהם הבל וחייהם כחלום יעוף.
לעומת זאת אפשר לראות שהאמן מוערך ע"י וולנד, אמנות זו דרך לחיות את הרוחניות ולנסות להביעה, אך היא יכולה להיות גם מושחתת כמו במועדון הסופרים הנחשבים והיוקרתיים שוונד מתעלל בהם..
וולנד מעריך את האמן וממש אפשר לראות כמה כביכול רווח לו כשהאמן לראשונה עומד בפניו ומודה שהוא מאמין שוולנד בנמצא.
זה בטח מתסכל שנמלים שבבעלותך חשות שהן כל יכולות ומסבירות לך בעיניים פתוחות לרווחה שאתה לא קיים..
אפילו מזג האוויר משתנה לפי החלטות השטן ופמלייתו, הכל נע סביב הרוחניות והמימד האחר והאמיתי שסובב אותנו ואנו לא מסוגלים להבינו.
עניין אחד הוא לא להבין ועניין אחד הוא לסגור עיניים..
אין גם תפיסה מוחלטת לטוב ורע, זו אשליה שאנחנו ייצרנו.
הטוב והרע מאותו המקור כמו שהשאלה והתשובה מאותו מקור אולם, לא תמיד יש את הכלים להבין את המקור.
( כמו מתי שמתייחס בבוז לוולנד וקורא לו "רוח הרע ושליט הצללים" ואילו וולנד מסביר לו מדוע עוינותו לא במקומה: "אתה הגית את דבריך בקול כזה, כאילו אינך מכיר לא בצללים ולא ברע. התואיל בטובך לשקול את השאלה: מה היה עושה הטוב שלך אילמלא קיומו של הרע, ואיך הייתה נראית האדמה, אילו נעלמו ממנה הצללים? הלא הצללים מוטלים מעצמים ומאנשים. (...) הרוצה אתה להפשיט את כדור הארץ כולו, לקרוע מעליו את כל העצים וכל חי בגלל הפנטזיה הזאת שלך להתענג על האור העירום לבדו? אתה טיפש.")
הטוב והרע בעצם זו אשליה שנראה שבה עלינו להיאבק כל הזמן, כוחות הרע והטוב נאבקים בזה בזה.
אך בעצם כל התרחשות בחיים אם לטובה ואם לרעה מסתבר שמכוונת אותנו לאותה דרך.
וולנד יכול להיות שטן שהופך אנשים לערפדים משתפי"ם בזמנו הפנוי, שמתיז ראשים ושורף דירות, הוא יכול גם לעזור לאישה אומללה להתאחד עם אהובה ולהביא לשתיהם שקט ושלווה.
פילטוס אמנם הנציב החמישי האכזרי ביותר שביהודה אבל 2000 שנה הוא מתייסר שהרג את הפילוסוף היהודי המהורהר.
כמויות של רוע וטוב כביכול סותרות זו את זו ומבלבלות את הקהל שמתייחס אליהן כטוב ורע.
יש עוד המון נקודות אבל קצרה היריעה..
בקיצור, אם תרצו ספר שישאיר אתכם מהורהרים קפצו עליו בכל הכוח.

» ביקורות נוספות של יעל1987
» ביקורות נוספות על האמן ומרגריטה (מהדורת 1999) - פרוזה #