ביקורת ספרותית על לאן תתגלגל, תפוחון? מאת ליאו פרוץ
ספר טוב

---

ב 1918 עם סיום מלחמת העולם הראשונה, היו ויטורין וארבעה חבריו האוסטרים, חלק מהשבויים ששוחררו ממחנה שבויים ברוסיה. אירופה של אחרי המלחמה היתה כאוס, אנשים ניסו להסתגל למחסור שנבע מהרס הכלכלה, לחוקים חדשים בתחומי ההתנהגות האנושית, חיילים שוחררו והמהומה האנושית היתה רבה. לויטורין יש משימה - הוא חייב להרוג - רצוי בייסורים - את אחד הקצינים הרוסים שהשפילו אותו ואת חבריו במחנה השבויים. ושלא תחשבו לרגע על סיפור מחנה שבויים בסגנון "בלתי שביר": ההשפלות היו בעיקרן מילוליות, מה שנקרא "פגע לי בכבוד". ויטורין אינו מצליח להבין את חבריו שהיו כלואים איתו שמיהרו להתנער מהרצון לנקמה. הוא עוזב את ביתו, את אהובתו שחיכתה לו כל ימי המלחמה, נוטש לאנחות את בני משפחתו למצוקותיהם וחוזר לרוסיה.

ליאופולד פרוץ הוא סופר אוסטרי מהמחזור של קפקא וברוד. כסופר לא הצליח פה במיוחד, למרות שעלה ארצה בשנת 1938 ובכך הציל את עצמו מהגורל הידוע. הוא הזכיר לי את אחד מגיבוריו של נתן שחם ב"רביעיית רוזנדורף", אגון לונטל, הסופר. כמוהו גם פרוץ לא הצליח להסתגל לחוסר התרבות, הלבנטיניות והחום המדכא גם כשעבר לירושלים שם היה לו קצת יותר קריר. ב 1951 הושבה לו אזרחותו האוסטרית, ומאז עד יום מותו חי בין אוסטריה לישראל (היתכן שישראל היתה הביטוח?) ומת ונקבר באוסטריה ב 1957.

הסיפור מעניין. די ניכר שפרוץ לא היה שבוי מלחמה גם לא חייל. אבל הסיפור עוסק באובססיית נקמה ומתאר על הדרך את רוסיה של המהפכה הבולשביקית - גהינום של שבטים הנלחמים כל אחד את מלחמתו, כשדם האזרחים משמן את גלגלי המהפכה. פרוץ מתאר את אירופה השסועה דרך מסע הצלב הפרטי של ויטורין, העובר מרוסיה לקונסטנטינופול, מילנו ופאריז, וחוזר לוינה למנות את אבדותיו.
הספר מעניין וקריא, מתאר הרס של מדינות באמצעות טירופו של אדם אחד שחי לו שנתיים בתוך סיפור שלא ייאמן, כשכל קרוביו ואהוביו שילמו את המחיר, במזומן.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על לאן תתגלגל, תפוחון?