ביקורת ספרותית על ספר הלחישות מאת ורוזאן ווסגניאן

---

"זה פשטני מצדי, כמובן, להשוות את הזמן ליצור בעל ארבע רגלים, הלא הוא דבר בלתי רגיל לחלוטין, סוג של מרבה רגליים ולו ראש אריה, מקור של ציפור, אבל חיוכו אנושי – חיוך של בוז עולה על פניו תוך כדי שהוא מכסה את הדם באבק עקבותיו המרפא, או, לחילופין, מפשפש בו ומערבל אותו כדי למנוע ממנו מלהתייבש ולהגליד." (עמוד 217)

נדמה כי ה'זמן' ב'ספר הלחישות' של ווסגניאן מטופל בה בעת בשני האופנים שעליהם עמד בציטוט שהבאתי: הוא מערבל את העתים ואת קורות משפחתו ועמו למען יוכרו, יישמעו ויחרטו בזיכרון ובה בעת הוא מכסה על פצעיו ומביא להם מזור פרטי, ארוכה שמקורה דווקא באי הגלדתו של הפצע.
'ספר הלחישות' אינו ספר קל לקריאה. הוא מרובה מאד בפרטים, בשמות וברמיזות תרבותיות. מי שאינו מכיר את התרבות וההיסטוריה הארמניות לעומקן לא תמיד מבין את דקויותיהן עד תום. מאידך, הספר מגולל יריעה עצומה ורחבה שכורכת סיפורים אישים ומשפחתיים בהיסטוריה של הקווקז, של רומניה ושל אירופה כולה בין שתי מלחמות העולם (ואף קודם לכן, בשלהי האימפריה העות'מנאית). התמורה עבור מי שייתמסר לספר ויצלח את הכבדות הנובעת מריבוי הפרטים מובטחת. ווסגניאן ניחן בבקיאות מרשימה, פרי עבודת מחקר מדוקדקת לעילא. במובן זה ניתן ללמוד ממנו על הלכי רוח של תקופה כמו גם על אפיזודות היסטוריות שאבק הזמן ביקש לכסות ולהשכיח. ספרו כתוב בשפה עשירה עד אין קץ, פואטית ועשירה בדימויים ציוריים, רגישה וכנה. יכולתו התיאורית מכשפת ונפלאה ממש, מתובלת במידה בהומור דק ובציניות עדינה. בהעדר ניסיון ליפות את הדמויות, גם לא אלו המקורבות אליו, ובהביאן אל תודעת הקורא כפי שהן – מגוחכות, נלעגות, מכמירות נפש, מעוררות אהדה, כאב, כעס, אימה וגעגוע - חודר סיפורן אל הלב. לצד הפרטים הציוריים הרבים ולצד העובדות ההיסטוריות מעלה מתוכו הספר שאלות קשות על הקשר שבין זהות אישית לזהות לאומית. עבור יהודים, כמו הארמנים, שאלות אלו רלוונטיות תמיד. מומלץ ביותר!

ותודה לרועי על המתנה הנפלאה!

» ביקורות נוספות של יותם יעקבסון
» ביקורות נוספות על ספר הלחישות